מנחת חינוך · סימן נ״ז, י״ב

ועתה אכתוב בקיצור דין אם השומר בא לפטור עצמו בטענת גו"א או אונסים ודיני שבועה של שומר חנם. אם טוען השומר על הפקדון דנגנב או נאבד או נאנס בין שהפקיד בידו בינו לבין עצמו ובין בעדים או בשטר אם טוען שהיה הדבר הזה במקום שיש עדים מצויים והוא מידי דשלטא בי' עינא דאלו היה האונס שטוען היו יודעים מזה אנשים א"נ עד שיביא עדים כדרכו דהלכה כאב"י דדריש שבועת ד' אין רואה הא יש רואה א"נ בשבועה רק יביא ראיה ויפטר. וזה מבואר פרק ג' מהלכות שכירות ובשלחן ערוך סי' רצ"ד. והנה מלשון הר"מ משמע דצריך להביא ראיה שנאנס ואם מביא ראיה שא"ב דנשבר או נגנב לא מהני אף דשיטת הר"מ בפרק ד' מהלכות שאלה כפי מה שפירש דבריו הכסף משנה דשבועה מן התורה הוא רק שבועה שאינו ברשותו ושבועה שלא פשע הוא רק ע"י גלגול אם כן לכאורה סגי כאן בראיה דאינו ברשותו ומדברי הר"מ מוכח דצריך לה"ר שנאנס דוקא עיין בהלכה בפ"ג שם מכל מקום במקום שיש רואים צריך לה"ר גם כן שלא הי' בפשיעה כן תי' בס' קצה"ח סי' הנ"ל ואם לא ה"ר צריך לשלם ואינו פוטר עצמו בשבועה. והנה המ"ל פ"א מהלכות שאלה ופכ"א מה' מלוה מביא בשם מהרי"ט דאפילו במקום רואים מכל מקום אם יש לו מגו דנאנס במקום שאין רואים נאמן אף במקום רואים במיגו. ועמ"ל כתב דהרז"ה בסוגיא דקרובי' דר"א פ' חזקת סותר לדברי מהרי"ט וסובר דאינו נאמן במיגו. והנה הרמב"ן השיג שם על בעה"מ אם כן קם דינו דמהרי"ט כשיטת הרמב"ן. ובקצה"ח סי' רצ"ד תמה אמהרי"ט דאם כן לא משכחת לה דין דאיסי בן יהודה אלא באם הפקיד לו בשטר דליכא מיגו דלהד"מ והחזרתי רק שבועת שומרים דחייבו רחמנא אפילו בלא עדים מחמת דה"ל מיגו לאפטורי משבועה להר"מ ולהרא"ש ה"ל מגו דהעזה לאפטורי משבועה אבל במקום דמחויב לשלם כגון כאן במקום רואים אם לא ה"ר משלם אם כן בלא הפקיד בידו בעדים ובשטר יש לו מגו וה"ל מגו דהעזה לאפטורי מממון דאמרינן מיגו כזו עש"ך בדיני מיגו ואם כן אב"י לא הזכיר בדבריו דוקא בשטר וכן כל הפוסקים סתמו בדין הזה דאב"י נראה דאפילו בלא שטר הדין כן דא"נ במיגו דהוי כמיגו במקום עדים ע"ש שהניח דברי מהרי"ט בצ"ע. וכן בנה"מ כתב בפשיטות דלא כמהרי"ט וא"נ במקום רואים אף במיגו. ולענ"ד ק' הקצה"ח לק"מ דהנה סברת המהרי"ט דבמקום רואין לא הוי כאנן סהדי דלא להימן במיגו מחמת מיגו במק"ע כי כ"פ אפילו במקום רואים יכול להיות שלא יראה שום ב"א. אך הטענה היא טענה גרועה על כל פנים ואמרה תורה דבמקום שאין רואים ואינה טענה גרועה א"נ בלא שבועה ובשבועה נאמן אבל אם טוען שהי' במקום רואין היא טענה גרועה כיון דאין לו ראיה ע"כ לא מהימן אפילו בשבועה. ע"ז כתב המהרי"ט דבאם יש לו מיגו שנאנס במקום מבואות האפלים אם כן במגו מוציא מידי הטענה הגרועה הזאת. אבל על כל פנים צריך לישבע אף דיש לו מגו שהיה במקום שאין רואין ואפילו אם הי' טוען באמת הך טענה דנאנס במקום שאין רואים הי' צריך לישבע שבועת השומרים. אם כן לא עדיף הך טענה מטענת המגו כידוע בכ"מ. ע"כ סברת המהרי"ט שפיר דנאמן אפילו במקום רואין בשבועה וה"ל הך טענה כטענה דנאנס במקום דאין רואין אבל אם הפקיד בידו בלא עדים דיש לו מיגו דלהד"מ או החזרתי ומכל מקום אם טוען דנאנס במקום שאין רואין א"נ בל"ש וצריך לישבע אף דיש לו מיגו א"נ לפטור משבועה כמבואר בש"ס אם כן אם טוען נאנסו במקום רואין דהוה טענה גרועה והא ראי' דאפקיד בידו בשטר דליכא מיגו א"נ במקום רואין אפילו בשבועה ובמקום שאין רואיו נאמן בשבועה. ע"כ דהיא טענה גרועה דהתורה לא הימני' בלא מיגו אפילו בשבועה. ע"כ היאך יעלה על הדעת בהפקיד אצלו שלא בעדים אם יטעון דנאנס במקום שאין רואין דהוי טענה מעליותא צריך לישבע וא"נ בלא שבועה ובמקום דהטענה גרוע ביותר במקום רואין יהי' נאמן לפטור עצמו בל"ש כלפי לייא. וא"ד כלל להא דאמרינן מיגו לפטור מממון ולא משבועה שם בשני ענינים נפרדים בזה הימני' התורה ולפטור משבועה לא הימני'. אבל כאן בטענה מעליותא כגון במקום שאין רואים דאפילו הפקיד אצלו בשטר ול"ל מגו נאמן בשבועה ואם יש לו מגו מכל מקום א"נ בלא שבועה ובמקום רואים דהוי טענה גרועה דבמקום שאין לו מיגו א"נ אפילו בשבועה יהיה נאמן ביש לו מגו אפילו בל"ש זהו דבר שאין הדעת סובלתו דבטענה גרוע יותר יהיה מהימן יותר. ע"כ כיון דהתורה גזרה כאן דבמקום רואים חייב באין לו מיגו על כל פנים ובמקום שאין רואין חייב שבועה וכמו התם בהטענה טובה לא חילקה התורה בין יש לו מגו או אין לו מגו וצריך לישבע בכ"ע ה"נ במקום רואין צריך לשלם בכ"ע ואין סברא דעל הטענה הטובה לא יהי' נאמן בש' ועל טענה גרועה יהי' נאמן בל"ש. וא"ת דבאמת נהי דנאמן במגו מכל מקום ישבע בדבריו כמו שטוען באין רואין דנשבע ז"א הא באמת בלא מיגו א"נ כלל אפילו בשבועה וע"כ אתה מאמין לו מחמת המיגו ועל טענת המיגו א"צ לישבע כגון להד"מ והחזרתי אם כן איך תאמין לו לחצאין דנאמן במיגו דלהד"מ ומכל מקום צריך לישבע כיון דנאמן במיגו ועל טענת המיגו א"צ לישבע כלל יהי' נאמן לגמרי ואם אי אתה מאמין לו לגמרי מחמת המיגו אל תאמין כלל דלא מצינו מיגו לחצאין. וע"כ אם תאמין לו יהי' נאמן בטענת המיגו ויהיה הטענה גרועה יותר מהימן מחמת המיגו מהטענה הטובה שא"נ אף במיגו. ע"כ כמו בטענה טובה לא מהני לי' מיגו כמו כן בטענה גרועה ל"מ לי' מיגו וא"ד למיגו לפטור מממון דאמרינן ולאפמ"ש ל"א דהתם מיירי בשני ענינים אבל כאן אין שייך זה כמ"ש דאין סברא דבטענה הגרועה יהי' יותר נאמן מבטענה הטובה. אבל בדין המהרי"ט דעל טענת המיגו נשבע דאומר דנאנס במקום שאין רואים אם כן במקום רואים דהוי טענה גרועה נאמן במיגו כמו כל טענה גרועה דא"נ רק במיגו ונשבע כמו על טענות המיגו. אבל במיגו דלהד"מ והחזרתי א"א לך שתאמינו במיגו שלא לישבע כלל יציבא בארעא כו' ואי שישבע אתה מאמינו לחצאין במיגו דעל התשלומין אתה מאמינו במיגו וא"כ למה צריך לישבע וד"ז לא מצינו בשום מקום דנאמן במיגו ולא לגמרי ע"כ דינו דמהרי"ט אמת דוקא במיגו כזו נאמן אבל לא במיגו דשייך ג"כ באין רואין ומכל מקום אינו נאמן לא עדיף טענה הגרועה מהטענה הטובה וכיון דלא האמינה התורה אפילו במקום שא"ר במיגו כזו דלהד"מ או החזרתי ממילא ומכ"ש בטענה הגרועה יותר דהיינו ביש רואין פשיטא דלא האמינה התורה ולהאמינו לחצאין שישבע זה לא מצינו ואינו ענין למגו לחצי טענה שנחלקו הראשונים כמבואר ואין צורך להאריך. אך הארכתי קצת לבאר כי דברי מהרי"ט מסכימים לד' הרמב"ן כמ"ש הקצה"ח ע"כ לא נוכל להוציא ממון במיגו וז"ב ונכון לע"ד. והכלל דוקא מיגו כזו של מהרי"ט שישבע הוי מיגו כמו כל טענה גרועה דנאמן במיגו אבל מיגו להד"מ להאמין לו יותר מעל טענה הטובה אין סברא כלל ולהאמינו לחצאין גם כן אין סברא ע"כ במיגו כזו שא"נ בטענה הטובה א"נ ג"כ בטענה הגרועה מכח כ"ש ואף דיש סברות בהא דל"א מגו לאפמ"ש ובממון אמרינן עיין תומים סי' פ"ב היה אפשר לחלק מכל מקום הסברות המבוארים שם הם דרך פלפול אבל לד' הראשונים נ' דהוא גזירת הכתוב ע"כ נלפע"ד כמ"ש.