מנחת חינוך · סימן נ״ז, י״א

ומבואר בס"ס רצ"ג אם הפקיד אצלו לזמן ידוע א"י הנפקד להכריחו לקבלו תוך הזמן עמ"מ פ"ז מהלכות שאלה. ובמ"ל שם הקשה בשם הראשונים אמאי לא יכול לחזור תוך הזמן הא פועל יכול לחזור תוך הזמן ולא גרע מפועל ובקצה"ח תירץ דבאמת שלא ישמור עוד החפץ בודאי יכול לחזור כמו פועל אבל לענין תשלומין אם פשע כיון שנשתעבדו נכסיו עד הזמן לשלם אם פשע החיוב תשלומין שנשתעבדו ליתא בחזרה כמו כל חיוב ממון רק יכול לחזור מהשמירה אבל לענין תשלומין אינו יכול לחזור ומצינו כמו כן בש"ש שחזר והפקיד ביד הבעלים חייב השומר על הגו"א שביד בעלים כיון שנשתעבד לשלם ה"נ ודבריו ברורים ונכונים. ונראה דש"ח שכלה הזמן מכל מקום ה"ל כש"ח כ"ז שלא החזיר ליד המפקיד כמו ש"ש שכלה הזמן דמבואר בש"ע סי' ד"ש דהוי ש"ש ה"ה ש"ח כ"ז שלא החזיר עדיין הוי ש"ח כנ"פ. וכ"ה בב"מ פ"א ע"ש אם לא שא"ל טול את שלך ואיני רוצה לשומרו ע' סי' ש"ו בש"ך ותוס' פ' הזהב. ועיין בח"מ סי' שמ"ו דהלוקח בהמה לשלשים יום הוי עליה ש"ח וחייב בפשיעה וזהו דעת ר"י בתוס' ב"מ וע"ש בש"ך שהר"מ חולק וס"ל דאפילו ש"ח ל"ה ועאה"ע סי' פ"ה בח"מ וב"ש ועקצה"ח תמה על המחבר שפוסק כר"י דהוי ש"ח וחייב בפשיעה הא בסי' רי"ב פוסק המחבר כר"מ דשקונה לזמן קצוב הוא בונה והורס ועושה בכל זמנו הקצוב כמו שעושה הקונה קנין לעולם אם כן אפילו מזיק ממש פטור ורשאי לעשות כן ואיך יתחייב בפשיעה דאפילו מזיק בידים פטור והניח בצ"ע. והנה לדעת ר"י דנעשה שומר אפילו לאחר השלשים יום מכל מקום ה"ל ש"ח כמש"ל אף דברשותא דמארי' הוא ולדעת הר"מ כיון דלא נעש' ש"ח בקבלת השמירה אין לו דין שומר כלל אפילו לאחר שכלו השלשים יום ואינו רשאי להשתמש בו עוד וברשותו דמארי' הוא מכל מקום כיון דלא בא לידו בתורת שמיר' אינו שומר כלל ואפילו ש"ח לא הוי ופשוט. והנותן לחבירו לשמור פטר חמור קודם שפדה בודאי יש בו דין שומרים כיון דהוא ממונו לכשיפדה כמו שמשלם הגונב פ"ח של חבירו כפל ה"נ כמבואר בר"מ פ"ב מה' גנבה וכן לענין אם ישראל נתן לו לשמור תרומה תלוי בשיטות אי טוה"נ ממון חייב ואם אינו ממון פטור כמו שמבוא' בר"מ שם לענין כפל ואין להאריך בדינים אלו ואין כאן מקומו. ועקצה"ח סי' ש"מ וסי' קצ"ח דכתב דעל השומרים אין חיוב השבה כלל רק המפקיד בא ונוטל את שלו והנפקד יכול לומר למפקיד בא וטול את שלך רק בגנב וגזלן חל חיוב השבה עליו אבל לא בפקדון ע"ש שמביא כן בשם ס' ש"מ האריך בזה. ורק במתה בפשיע' מבואר בנ"י פ"ק דב"ק דיביא הנבלה לב"ד דטורח נבלה להשיבה חל על השומר אבל במתה באונס ומכ"ש אם היא בעין אין חיוב השבה כלל אלא אומר לו הרי שלך לפניך בא וטול את שלך וע"ע בנ"י שם. ע"כ ביארנו חיוב דש"ח בפשיעה ודאית או בש"י.