ואחד האיש או האשה וכל האישים בדין שומרי' חוץ מה שביארנו לעיל דהקדשות ועכו"ם וקטנים וכן חו"ש אם נתנו להם לשמור פטורים דפגיעתן רעה הם שחבלו כו' אך אם חו"ש נתנו לפיקח לשמור חייב בדין שומרים לכ"ע כמש"ל. אך בקטן שנתן לשמור בזה יש פלוגתא כמש"ל וכל השומרים צריכים לשלם מעדיות ע' פ"ק דב"ק וש"ך סי' רצ"א. ונ"ל דאם ש"ח התנה להיות כשואל ונאנס שחייב לשלם כמבואר לעיל צריך ג"כ לשלם מעדיות לפמ"ש תוספות פאע"פ דהתורה ירדה לסוף דעתן של שומרים דרוצים לחייב עצמם ש"ח בפשיעה ע"כ התורה חייבה אותם אבל במתנה ש"ח להיות פטור מפשיעה כיון דאינו רוצה להיות חייב פטור ול"ה מתנה עמ"ש בתורה עיין שם אם כן ה"ה במתנה ש"ח להיות כשואל כיון דרוצה לחייב עצמו יותר התורה חייבה אותו ע"כ מתחייב בדברים בעלמא כיון דהוא רוצה חייבה התורה אותו עקצה"ח סי' ש"מ כת' כן ותי' לקו' התוס' בהזהב ע"ש אם כן לגמרי דינו כשואל ומשלם ג"כ מעדיו' אבל בקרקעות ועו"ש וכדומה שלא חייבה התורה בדין שומרים אף שרוצי' להתחייב עצמם כי מ"ל לשומר במטלטלים או בקרקע ומכל מקום התורה פטרתו ע"כ ל"מ תנאי כי מה תוסיף תת כח האמירה דבלא האמירה רוצה ג"כ ומכל מקום פטרתו התורה ע"כ בעי קנין דה"ל חיוב חדש כמו המחייב עצמו בדבר שא"ח ע"ש בקצה"ח שכ' כן אם כן כיון דהוא חיוב חדש ולא מדין שומרים אם כן אינו משלם מעדיות וה"ל דינו כמו כל בע"ח דדינו בזיבורית מן התורה או בבינונית להירושלמי עספ"י פרק הניזקין כיון דהחיוב של קנין ה"ל חיוב חדש אין דינו כשומר כנלע"ד ברור ב"ה. והנה אם גובה המפקיד מלקוחות אם היה בע"פ או בשטר זה תלוי בדין ש"ד או לאו דאורייתא וגם זה הוי מלוה הכתובה בתורה כמו ניזקין ע' תוס' שם. ואפשר ג"כ למ"ד יש קול לניזקין ה"ה לשומרים ג"כ ולהאריך בזה צריך קונטרס מיוחד בענין שד"א עי' שם בראשונים ואחרונים ותלמד לכאן. וגם אם נכסי השומר משועבדים בשעת הוצאה מן העולם או נשתעבדו למפרע משעת משיכה ונ"מ לנכסים שמכר בינתיים בד"ז יש שיטות ואי"ה במצות שואל יתבאר ודין שומר שמסר לשומר ע' סי' רצ"א. ואם ש"ח השאיל לאחר או השכיר לאחר שישתמש בו ה"ל ש"י בפקדון וחייב אפילו באונסין ע' ש"ך סי' שמ"ב ודין אם גובה קרקע או מטלטלין ע' סי' תי"ט לענין ניזקין בסמ"ע ובש"ך נראה דגם שומרים דינא הכי. וגם לענין גביה מהיורשים יבואר במצות שאלה אי"ה. וע' סי' שד"מ דשואל שמין לו השברים שאם נשבר הכלי שהפקיד בידו או מתה הבהמה נותן להמפקיד השברים או הנבלה ומשלם לו מה שנפחת מחמת השבר או המית' ואם הוזל הנבלה או השברים חל על המפקיד משא"כ בגנב וגזלן כאשר יבואר במקומו ודין זה אף שמבואר בסי' שד"מ גבי שאלה ה"ה בכל השומרים הדין כן.
מנחת חינוך · סימן נ״ז, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
