מנחת חינוך · סימן נ״ו, ח׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ואם א' הביא אש והאחרון עצים או להיפוך האחרון חייב דקמא לא כלום עבד בא א' וליבה המלבה חייב ליבה וליבתה הרוח אם יש בכ"א כדי ללבות פטור דבלאו איהו ג"כ הי' הרוח מלבה כ"ה בתוס' ועיין בש"ע ובר"מ לא נזכר ד"ז. ואם אין בכ"א כדי ללבות ובצירוף שניהם נתלבה דעת הר"מ דחייב ובהשגות ומכל מקום השיגו עליו ועיין בש"ע ובש"ך שם מ"ש ודעת הרבה פוסקים שפטור עיין בטור וברמ"א. וכן אם שני ב"א ליבו ואין בכ"א ללבות מבואר ברמ"א דפטורין ועבב"ק ד"ס ע"א תוס' ד"ה והכא שכתבו ד"ז וכתב שתימה הוא ועבש"מ ופ"י והאריכו בראשונים ואחרונים ע"ש. ודוקא אם ליבה הרוח מצוי' אבל אם ליבה רוח שאינה מצויה פטור ע"ש. והכופף קמה של חבירו לפני האש שעי"ז יבעיר האש ברוח מצוי' חייב הכופף דאין חילוק בין מביא האש או מקרב דבר להאש ואם א"י להבעיר אלא ע"י רוח שאינה מצוי' פטור מד"א וחייב בד"ש עבב"ק נ"ו. ונ"פ כיון דהכופף ה"ל כמו מבעיר האש אם כן אם כפף קמת חבירו לפני גדר ונפל הגדר שלא מחמת האש דכלו חציו מכל מקום חייב אם הגיע לשם ברוח מצוי' שהמבעיר חייב כה"ג דהקריב האש ה"ה נמי הכופף דהקריב הדבר לאש. וכן אם הקמה הי' טמון פטור כמו טמון באש דהכופף יש לו דין מבעיר וכל דין מבעיר עליו ע"ש. ומכל מקום צ"ע בדינים אלו דאפשר דדין המקרב אינו אלא בלא כלו חציו אבל בכלו חציו ל"ש דינים אלו. ואם עשה קמת חבירו טמון דעי"ז נפטר המבעיר פטור מד"א וחייב בד"ש. והשולח את הבערה ע"י חרש שוטה וקטן אם מסר להם גחלת וליבה פטור המשלח בד"א אבל אם מסר להם שלהבת חייב כחזקיה ע' בגמרא. ואם שלח ביד פיקח הפיקח חייב והמשלח פטור דאשלד"ע ואם השולח חייב בד"ש אין כאן מקומו להאריך. ודין גמל טעון פשתן עיין ר"מ וש"ע. ואין צורך להאריך במה שמבואר בר"מ וש"ע. עוד מבואר בטור וש"ע אם א' עשה אש ובא א' והוסיף אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע למקום שהלכה הראשון חייב וא"ל הראשון פטור והשני חייב וד"ז אינו מבואר בר"מ כאן. ומקור ד"ז מהש"ס ב"ק ד"י והא איכא מרבה בחבילה אי דבלאו איהו לא אזלא פשיטא היינו דשני חייב ואי דבלאו איהו אזלא מאי קעביד והיינו כיון דבלא דידי' אזלא אחרון לאו מידי קעביד ופטור. והנה ד"ז דמרבה בחבילה דמיירי באש כ"ה שיטת רש"י ורוב ראשונים אבל הר"מ פי' פי' אחר דמרבה בחבילה היינו שהניח הרבה חבילות ע"ג בהמה ומביא ד"ז בה' חו"מ ובש"ע סי' שפ"ג וד"ז דמרבה בחבילות של אש אינו מבואר בש"ס לשיטתו ע"כ אינו מביא ד"ז:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.