מנחת חינוך · סימן נ״ו, ט׳

והנה צ"ע דהמחבר בש"ע סתם מאוד בד"ז דכתב סתם אם יש במה שעשה הראשון כדי שתגיע כו' הראשון חייב מבואר דהשני פטור לגמרי דמאי קעביד ובאמת בתוס' שם ע"ב ד"ה מאי כתבו דק' הש"ס מאי קעביד טפי מחבירו וישלם כ"א חלקו וה"ל כאילו א' חפר בור י' והשני השלימו לכ' והג' ללמ"ד דכולם חייבים אף דבלא השני היה בבור של הראשון כדי להמית. אך בסוף דבריהם כ' דיש לדקדק באם א' עשה אש גדולה ובא אחר והוסיף עץ אחר שיהי' חייב ה"ז דומה נמי שחופר בור י' ובא חבירו והשלימו לי"א ע"ש ועמש"ל דגם בבור בהשלימו לי"א יש דיעות דגם האחרון בשותפות עם הראשון. אך אפילו אם נימא דפטור האחרון בהשלימו לי"א על כל פנים באם האחרון הוסיף אש גדולה שיוכל לשרוף בלא הראשון וה"ל כחופר בור י' והשני השלימו לך' דודאי האחרון ג"כ חייב וכ"ה ברשב"א להדיא ועיין בשטמ"ק מביא בשם הרבה דיעות דס"ל כן דאם האחרון הרבה בחבילה דדי בזה שעשה בעצמו שניהם חייבין וע"ש בשם הרבה ראשונים דהאחרון פטור בכ"ע מכל מקום הטוש"ע סתמו יותר מדאי. ויש הרבה דיעות דאף אם בעשיית הראשון כדי לילך מכל מקום האחרון חייב ג"כ ואין כאן מקומו לפלפל בזה. והנה במצוה זו כל האישים חייבין וא"א ועבדים חייבין ואם נתגרשה או נשתחרר מחויב לשלם וחרש שוטה וקטן פטורים והקדש כבר כתבנו. ואם שרף של ב"נ פטור כדין שור וגם אפילו בלא כלו חציו דה"ל מזיק בידים מכל מקום אף מזיק בידים פטור בעכו"ם מטעם רעהו כמ"ש התוס' ב"ק והבאנו לעיל וב"נ שהזיק ישראל באש חייב כמו שורו: