מנחת חינוך · סימן נ״ו, ו׳

והנה בטמון דפטור ל"ד כלים בגדיש אלא אפילו כ"ד אם הוא טמון כגון גדיש של חטים וחיפן בשעורים כיון דהחיטים אינם נראים ה"ל טמון ואפילו אם נאמר דחיטים ושעורים ה"ל מין במינו כיון דשניהם מיני אוכלים הם מכל מקום קי"ל דמין במינו ג"כ הו"ל טמון כמ"ש הר"מ פ"ט מה' רוצח ה"י ע"ש בכ"מ. וגם אפשר ה"ל שלא במינו אם כן כיון דהחטים ה"ל טמון א"ח על החיטים רק דמי שעורים כמו שנרא' שיעור המקום כמש"ל. ואם הגדיש של שעורים וחיפן בחטים אף דהשעורים הוי טמון מכל מקום אין שייך לומר דמשלם חטים כיון דהחטים הוא גלוי ז"א דודאי אינו משלם יותר ע"מ שהזיק ומשלם רק שעורים וכמה שהי' מן החטים הגלוים וז"פ והנה מבואר בר"מ כאן ובש"ע דהמשאיל מקום לחבירו להגדיש בו והשואל הגדיש וטמן כלים בתוכו והדליק המשאיל (היינו בתוך שלו) ונשרף הגדיש פטור על הכלים מחמת טמון ואינו משלם אלא דמי גדיש ע"כ. ולכאורה למה הוצרך הר"מ לכתוב ד"ז דבגמרא מבואר דמודה ר"י לחכמים אף שסובר שחייב בטמון מכל מקום בכה"ג כיון דהטמין הכלים שלא ברשות פטור וזה לר"י אבל לחכמי' דפוטרים בטמון פשיט' דפטור ועסמ"ע שכ' הרבותא. ולענ"ד מר"י נשמע לחכמי' אף דהדליק המשאיל ברשות ששאל להשואל דה"ל רשות חבירו כיון דשאול לחבירו ובכה"ג ברשות חבירו חייב על טמון מכל מקום בכה"ג פטור כיון דלא נתן לו רשות להניח כלים עס"י שנ"ח. ובסמ"ע כאן סקי"ז כתב דמיירי דהדליק המשאיל בשלו. ולענד"נ אף הדליק בשל חבירו פטור כיון שהוא שלא ברשות ולא הוי מזיק בידים אם כלו חציו ע"ש ותבין. עוד מבואר דאם השאילו מקום להגדיש חטים והגדיש שעורים ונשרף בדליקה של המשאיל אינו משלם אלא שעורים. ולכאורה ד"ז פשוט דהיאך יעלה על הדעת דישלם לו יותר ממה שהזיק ובסמ"ע כתב דהרבותא הוא דאם הי' כלים טמונים בגדיש דהי' עולה על הדעת דעכ"פ ישלם לו בעד מקום הכלים כמו גדיש של חיטים כיון דנתן לו רשות להגדיש חיטים קמ"ל דאינו משלם אלא דמי שעורים כיון דהי' הגדיש שעורים ואם השאילו מקום לשעורים והגדיש חטים כיון שהיה שלא ברשות א"צ לשלם אלא דמי שעורים. ואם הגדיש חטים וחיפן שעורים אף דנתן לו רשות להגדיש חטים מכל מקום כיון דלא ראה אלא שעורים אינו משלם אלא שעורים ונראה דפטור ג"כ מטעם דהחיטים ה"ל טמון (אלא) ואפילו בשל חבירו דחייב בטמון נראה דפטור וקצ"ע בד"ז כיון דמיירי על מקום שחייב בטמון למה א"ח על החיטים כיון דהי' ברשות וצ"ע. ואם הגדיש שעורים וחיפן בחיטים בודאי א"ח אלא על שעורים. אך על החיפוי על חיטים בודאי משלם אם נתן לו רשות על חטים ופשוט.