מנחת חינוך · סימן נ״ו, ה׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

והנה הא דפטור טמון באש היינו שאינו משלם בעד הכלים הטמונים אבל משלם הוא שיעור מקום הכלים ורואים כאילו הוא מלא גדיש של חטים או שעורים כ"ה בש"ס ור"מ וש"ע. וז"ל הר"מ בפרק זה ה"י המדליק בתוך שדה חבירו ויצאה האש ונאכל הגדיש והי' גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו חייב שכן דרך ב"א לעשות כן בגדיש הי' עבד כפות כו' פטור והוא במשנה פ' הכונס ועיין בסוגיא דכיצד בתוס' דהמשנה אשמועינן דל"ת כיון דאין דרך גדי להיות כפות בגדיש יהיה כמו טמון שפטור דילפינן מאו קמה שדרכו להיות בגלוי ה"נ דכ"ד דלאו אורחי' הכי לאו כעין קמה הוא ופטור כו' קמ"ל. והנה לדעת התוס' קמ"ל המשנה אע"ג דל"ה כעין קמה מכל מקום חייב דדוקא טמון פטור רחמנא אבל לא גלוי אף ע"ג דלאו אורחי' והר"מ מסיים שכן דרך להיות בגדיש כתב הרב המגיד בדעת הר"מ דאף הגדי דרכו להיות בגדיש ע"ש מוכח דדעת הרב המגיד דאם אין דרך להיות בגדיש אף בגלוי פטור כמ"ש התוס' בסה"ד כיון דל"ה כעין קמה אך גדי דרכו להיות בגדיש. אך באמת תמוה דאם דרכו להיות בגדיש והוא גלוי אם כן למה כ' הר"מ המדליק בתוך שדה חבירו וכו' והי' גדי כו' דחייב בטמון אפילו אם מדליק בתוך שדה שלו נמי חייב כיון דהוא גלוי ואורחי' בכך אם כן ה"ל כעין קמה ואפילו בתוך שלו הוא חייב. ונראה דזה כונת הראב"ד בהשגות שמרשים בר"מ בתוך שדה חבירו וכו' א"א זה איני יודע מאי הוא דלאו בממון מיירי עכ"ל. והנה תי' בממון ט"ס וצ"ל בטמון וכ"כ המגיה שם והוא פשוט והשגתו הוא כיון דמשנה של גדי לאו בטמון איירי אם כן ל"ל אורחי' וס"ל כהתוס' דבגלוי אין חילוק בין אורחי' או לא. ואפילו להר"מ ל"ל שדה חבירו כיון דלאו בטמון איירי ואורחי' בכך הו"ל אש שחייב אפילו במדליק בשדה שלו ודברי הראב"ד נכונים וד' הר"מ תמוהים וע"ש במ"מ שכ' ז"ל ובהשגות א"א לא ידעתי וכו' ופשוט שכוונת הראב"ד כמ"ש. ועבד סמוך פטור מטעם קלב"מ והוא מבואר ודברי הרב המגיד תמוהים שהשיב את ההשגה לדרך אחר. וצ"ע בטוש"ע שהשמיטו ד"ז דגדי ועבד.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.