מנחת חינוך · סימן נ״ו, ד׳

וערש"י תחלת העמוד ד"ה משא"כ באש כ' דאם לא הי' האדם כפות פטור דה"ל לברוח ואם הי' כפות פטור מטעם קלב"מ. וצ"ע דנראה מהגמ' דבכ"ע פטור אש מכופר אף היכי דכלו חציו דא"ח מיתה דרק משום ממונו [חייב] מכל מקום פטור מכופר מאיזה לימוד כשיטות התוס' מעליו וצע"ק. שו"ר בשטמ"ק עמד על רש"י ע"ש באורך. ולמ"ד של עבד אף דהלימוד של עליו הוא בכופר מכל מקום כל שאינו חייב בכופר א"ח בשלשים של עבד ע"ש בספ"י. ואם לא כלו חציו והרג אדם דפטור מכופר דממעטינן מעליו מכל מקום אפשר דוקא מכופר ממעטינן אבל מדמים לא ממעטינן למ"ד דיש דמים לב"ח עיין ר"מ פ"י והבאתי לעיל באריכות. ונ"מ דמהני תפיסה כיון דהא דפטור מדמים הוא רק מחמת קלב"מ וכ"ה דפטור מממון מחמת קלב"מ מהני תפיסה. אך להר"מ דסובר אין דמים לב"ח אם כן מדמים פטור רק כופר מיעטו גם כן רחמנא מעליו ולא מחמת קלב"מ אם כן ל"מ תפיסה דהתורה פטרה לגמרי. ואם האש הרג עבד בלא כלו חציו נהי דפטור מלמ"ד של עבד על כל פנים דמי עבד חייב לשלם כשורו וחמורו עיין ר"מ שם גבי תם שלא בכוונה. אך מכל מקום פטור מחמת קלב"מ על כל פנים מהני תפיסה על הדמים. ואם כלו חציו דא"ח מיתה מכל מקום פטור מכופר בב"ח ממיעוט דעליו וממון דמי האדם זה תלוי אם נאמר דיש דמים לב"ח חייב לשלם הדמים ואי אין דמים לב"ח פטור. אך בעבד דיש דמים אי כלו חציו חייב לשלם דמים דמי העבד ורק בבור מיעט' התורה שור ולא אדם אבל גבי אש לא מצינו מיעוט לדמים ועבב"ק דמ"ג סוגיא דרבה והבאנו הרבה לעיל ובקצה"ח סי' ת"י. וע' תוס' ב"ק ד"ט ד"ה משא"כ הקשו ל"ל שור ולא אדם תפ"ל מעליו ותי' דאצטריך לעבד וכותי הקנוי לישראל ובקצה"ח סי' ת"י כ' דעיקר תי' התוס' לכותי הקנוי לישראל דאין לו עליו רק שעבוד דדוקא בכספא וטבילה ה"ל קה"ג אם כן ה"ל רק מזיק שעבודו של חבירו והבאנו דבריו. אם כן בכותי הקנוי לישראל כ"ה דשייך חציו ה"ל כמזיק בידים שעבוד חבירו וחייב משום דד"ג או מן התורה או דרבנן לפי השיטות עס"י שפ"ו בש"ך. ובכלו חציו דא"ח רק משום ממונו זה תלוי בשיטות שכתבנו לעיל אי ממונו שהזיק חייב בדד"ג ולהסוברים דפטור ה"נ אם לא דמזיק שעבודו גרע מדד"ג עש"ך וקצה"ח סי' הנ"ל ותבין.