מנחת חינוך · סימן נ״ו, ג׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

ועמש"ל בשם תוס' ב"ק ד"ו דכל הניזקין פטורים בהקדש ואף אדם המזיק הקדש פטור מן התורה רק מדרבנן חייב וכתבתי לעיל דדוקא אדם המזיק הקדש חייב מדרבנן אבל ממונו שהזיק פטור אף מדרבנן ונ"ל כאן באם לא כלו חציו דאשו משום חציו חייב ג"כ על הקדש אבל אם כלו חציו כדלעיל בנפל גדר דא"ח רק משום ממונו אם כן פטור לגמרי אף מדרבנן כמו קרן שהזיק הקדש דלא מצינו חיוב אף מדרבנן עיין ר"מ פ"ח מה' אלו מכל מקום צ"ע כיון דאפילו בלא כלו חציו מבואר בש"ע דדוקא בדברים שדרך להניחם וכתב הש"ך דיש חילוק בין מזיק בידים ובין זה וכן לדעת הר"מ אף בלא כלו חציו פטור משום טמון אף דמזיק בידים פשיטא שחייב חזינן דיש חילוק בין מזיק בידים ובין אשו משום חציו אם כן אפשר דפטור בהקדש אף מדרבנן דמ"מ ל"ה מזיק בידים. שו"ר בשטמ"ק בסוגיא דאשו כ' להדיא דבמקום דחייב משום חציו חייב אף בהקדש רק בכלו חציו דא"ח רק משום ממונו פטור בהקדש ומכל מקום צ"ע כמש"ל. ולכאורה נראה ג"כ לשיטות קצת ראשונים ורמ"א מביאם בסי' שפ"ו לפסק הלכה דבנזקי ממונו א"ח משום דינא דגרמי דדוקא באדם המזיק חייב משום דד"ג אם כן נראה בלא כלו חציו ושרף שטר חייב משום דד"ג אבל בכלו חציו דחייב רק משום ממונו אם כן בכה"ג פטור על שטר דממונו פטור מדד"ג עש"ך סי' זה גבי ליבה וליבתה הרוח בסק"ד ויבואר לקמן אי"ה. ומבואר בר"מ ושו"ע מהש"ס דאם לא כלו חציו והזיק אדם חייב בה' דברים כדין אדם שהזיק אדם ודעת רש"י שפטור מבושת ועיין בש"ע. אבל בכלו חציו דה"ל רק ממונו פטור מה' דברים וא"ח רק בנזק כדין שור ושאר אבות שא"ח בה' דברים על כל פנים מוכח להדיא דאשו משום חציו ה"ל לגמרי כמזיק בידים אם כן צ"ע דעת הש"ך שחילק לענין אם אין דרך להטמין בין מזיק בידים לאשו משום חציו. אך מכל מקום הר"מ בעצמו פסק דאשו משום חציו וחייב בה' דברים ומכל מקום פטור בטמון ע"כ יש קצת חילוק וכן אם נשרף אדם כ"ה דלא כלו חציו חייב מיתה כהורג בידים וכ"ה בסוגיא שם גבי גדי ועבד וכ"ה בטור להדיא רק היכי דכלו חציו פטור ממיתה דה"ל כשורו שהמית ואפילו בכלו חציו דחייב משום ממונו וא"ח מיתה מכל מקום פטור באש מכופר ומשלשים של עבד כמבואר להדיא בב"ק ועיין שם בתוס' ד"ה משא"כ דיליף מעליו ולא על בור ולא על אש ע"ש.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.