מנחת חינוך · סימן נ״ו, ב׳

והנה בד"ז דאש גזירת הכתוב הוא דחייב דוקא על הגלוי אבל טמון פטור באש ואם הי' כלים או ד"א טמונים בגדיש אפילו מוריגים וכלי בקר שדרכן להטמינם בגדיש מכל מקום פטור דכך גזירת הכתוב ודוק' במבעיר בתוך שלו והלכה והדליקה פטור בטמון אבל מבעיר ברשות חבירו והלכה והדליקה חייב אף בטמון. וע' תוס' ב"ק ס"א ע"ב ד"ה אלא דגזירת הכתוב הוא דוקא בתוך שלו אבל בשל חבירו ל"ש טמון ובכלים שאין דרכם להטמין יבואר לקמן אי"ה. והנה הר"מ סתם וכתב דהמבעיר בתוך שלו פטור על הטמון ועמ"מ הט"ו תמה אהר"מ הא מבואר להדיא בסוגיא הנ"ל דלר"י חייב בכ"ע אף על הטמון כיון דאשו משום חציו רק בכלו חציו כגון שנפל הגדר שהבאתי לעיל וחייב רק משום ממונו פטור על הטמון וא"כ הר"מ דפסק כר"י דאשו משום חציו אם כן חייב בטמון רק בכלו חציו פטור והיאך סתם הר"מ ותי' דהר"מ ס"ל דלא דחינן פשט הברייתות והמימרות מפני שיטה זו שמהברייתות נראה דאין חילוק ופטור בטמון בכל גווני והטור פסק כסוגיא זו ומחייב בטמון רק בכלו חציו [פוטר] וכן המחבר בש"ע אף שדרכו למשוך אחר דעת הר"מ מכל מקום כאן סתי"ח ס' ג' סתם כהטור. והנה בר"מ וש"ע נ' דאף במקום דחייב על הטמון כגון מדליק בשל חבירו מכל מקום א"ח אלא בכלי' שדרכו להניחם שם אבל אם הניח דברים שאין דרכו להניחם פטור אפילו יש עדים שהי' הדברים הללו מכל מקום פטור ועש"ך סי' תי"ח כתב אף דדעת הר"מ פ"ז מה' חובל דמזיק חייב בכ"ע אף בדברים שאין דרך להניחם עיין סי' שפ"ח ס"א באריכות מכל מקום דוקא במזיק בידים חייב לשיטות אלו בכ"ע אבל בהדליק ברשות חבירו דלא הזיקו בידים רק האש הלך בפשיעתו והזיק חבירו פטור באין דרך להניחם שם. וכל מצוה זו היינו במדליק אש והולך ושורף אבל במדליק בידים גדיש של חבירו או שאר דברים ה"ל מזיק ודין אדם המזיק עיין בסוגיא בב"ק ובפ"י שם. ואף דפסקינן דאשו משום חציו מכל מקום לא הוי מזיק בידים רק במדליק בידים בשל חבירו אז ודאי גם הר"מ מודה דחייב אף על הטמון וז"פ.