מנחת חינוך · סימן תקנ״ח, ד׳

והנה כשם שצריך ליתן קנס מיד כך צריך לקיים המצוה ולו תהיה לאשה תיכף אם יש לה אב מקדש אותה ע"י האב תיכף ויכנוס כיון דהיא ראויה לנשואין מבת ג"ש וי"א אך באין לה אב אם כן אין קידושין תופסין בקטנותה בלא האב אין חל עליו המצוה עד שתגדיל וז"פ. וחרשית ושוטת לשיטות הסוברים דיש לה קנס כמ"ש לעיל מצות לו תהיה ג"כ חל אך ביש לה אב ועדיין היא קטנה או נערה דמתקדשת ע"י אבי' מן התורה אבל אם אין לה אב או שנעשית בוגרת קודם שקדשה דיצאה מרשות האב א"צ לכנסה כי אין להם קידושין כלל כמבוא' באהע"ז רק בנשתפה אח"כ חזר עלי' המ"ע כמ"ש וז"פ. ואם אנס שתי אחיות בזאח"ז ושתיהם רוצית לינשא לו ושתיהם אינו יכול לכנוס דהם שתי אחיות נר' דהראשונה ישא דחל עליו המצוה קודם וכיון דחייב לישא הראשונה לא חל עליו מצות נשואת השנית כלל ואם אנס אחת משתי אחיות וא"י איזה מספק יכנוס אחת כדי לקיים מספק המ"ע ואיזה שירצה יכנוס ולזה הערני חכם אחד. אך אם קידש ונשא האחרונה מה שעשה עשוי ועובר אם מגרש אותה בלאו דלא יוכל וכו' כי הראשונה אסורה עליו אפילו לאחר גירושי השניה משום אחות גרושתו אך אם מתה או שנשא הראשונה ומתה זה תליא בדיחוי כמ"ש לעיל. והנה אם נשא אנוסתו ואח"כ אומר שמצא בה דבר ערוה אף על פי שהבעל נאמן בכ"מ דשוויא אנפשיה חד"א מכל מקום כאן אינו נאמן כמו האשה שאמרה טמאה אני אינה נאמנת מן התורה וכתבו הראשונים הטעם דמשועבדת לו אבל הבעל אינו משועבד דיכול לגרשה שלא מרצונה אבל כאן גם הוא משועבד לה דא"י לגרשה אם כן לאו כל כמיניה להפקיע עצמו ממנה וכן כתבו האחרונים. וכתב הרהמ"ח ונוהגת מצוה זו לענין הכרח פרעון הקנס וכו' בזמן הבית שיש כח בידינו לדון ד"ק וכו' וכבר כתבתי כ"פ דבזמן הבית ל"ד רק בזמן הסמוכים אפילו האידנא אם יש סמוכים ואין צריך לכפול. ומ"ש לענין הכרח פרעון משמע דאין בידינו לכופו אבל הוא בעצמו אם ירצה לצאת י"ש יתן הקנס ועיין בכתובות דף נ"ג ע"ב בתוספות בד"ה לאו וכו' שכתבו דבקנס ל"ש לצי"ש כיון דאין הב"ד מחייבים פטור מקנס וא"צ לצי"ש ע"ש והדברים עתיקים. עוד כתב הרהמ"ח דמצוה שישאנה אף בזמן הזה דהוא מצוה וכו' לכאורה נראה דע"ז כופין דקאי אדסליק מיני' דשם כתב לענין הכרח אין דנין וכו' נראה דכאן כופין על המצוה אפילו האידנא. אך נראה דהאידנא דאין סמוכים אין כופין על שום מ"ע כמבואר בתוס' בסנהדרין דף ב' ע"ב בד"ה ליבעי וכו' ועי' בס' קצה"ח סי' ג' ע"כ כוונתו רק דמצוה עליו בלא כפי' ולעיל ל' הכרח אינו מדוקדק כי בוודאי דעתו ג"כ כדעת התוס' ודברי התוס' הם ירושלמי עי' בקצה"ח סי' א' אם כן מקנס פטור לגמרי והנשואין הוא מצוה אבל אין כופין. ונ"ל הא דכתבו התוס' דכפי' צריכה ב"ד מומחה היינו דוקא במצות עשה כגון סוכה איני וכו' דהוא מ"ע ורוצה לעבור בשוא"ת אבל בלאו אם רוצה לעבור ואפילו בשוא"ת דלאו חמור יותר מצוה על כל ישראל לכוף אותו שלא לעבור או אם עבר ויכול לתקן כגון לאו הנל"ע כופין אותו כל ישראל שלא יעבור הלאו או יתקן וכמו מ"ע שמתן שכרה כתוב בצדה שאין ב"ד של מטה מוזהרים ואין כופין מכל מקום היכי דאיכא לאו כגון בצדקה וכו' כופין ה"נ בלאו א"צ ב"ד מומחים וגם היום כופין. ובזה מיושב לי היטב ד' המחבר בסימן קע"ז סעיף ג' אשר בעמדי בזה העיר לי חכם אחד שכ' האונס וכו' חייב לישא אותה ואינו רשאי להוציא וכו' ואם עבר והוציאה כופין אותו להחזירה עכ"ל ולמה לא כ' המחבר תיכף כופין אותו לכונסה וכו' אלא הוא הדבר אשר דברתי דהמחבר מיירי בזה"ז כמבואר אם כן אין כופין לכנוס כיון שאין לנו ב"ד סמוכים אבל לכופו להחזיר דעבר על לאו ובחזירתו יתקן הלאו כידוע בלאו הנל"ע כופין האידנא גם כן ע"כ דקדק המחבר בלשונו הזהב ודברי' ברורים הם בס"ד לדינא דהאידנא אין כופין לכנוס ואם כנס כופין אותו שלא להוציא שלא לעבור על הלאו וכן אם עבר והוציא כופין אותו להחזירה לתקן הלאו כנ"ב בס"ד. מ"ש דעניני כפי' במצות בעינן סמוכים ומכל מקום כופין האידנא ג"כ דשליחותי' דקמאי עבדינן כמו הודאות והלואות כמו שמבואר בגיטין בפ' המגרש אך בדברים השכיחים אבל אונס דלא שכיח ואין דנין האידנא כידוע אם כן אין כופין על המצוה ג"כ כיון דבעינן סמוכים ובלא שכיח לא עבדינן שליחותי' דקמאי. והנה לגרש אסור בלאו ואם עבר על הלאו נל"ע ויחזיר ואם לא קיים העשה לוקין דפוסק קיימו ולא קיימו והדברים ארוכים בענינים אלו. והנה אף לרבא דס"ל כל מלתא דא"ר וכו' ל"מ מכל מקום הגירושין הוי גירושין ואינה א"א עוד ועי' בתוס' תמורה דף ה' הטעם דאיתקש גירושין למיתה עי' בתוס' ע"א בד"ה מיתיבי וכו' וע"ש בתוס' דף ו' ע"א בד"ה והשתא וכו' ואין כאן מקומו לפלפל באריכות כי הוא ענין ארוך ועמוק. ואם לא קיים העשה או שנתקדשה או אשת כהן דא"י לקיים העשה לוקה ואם נשאה משום ספק כמ"ש אסור לגרשה ואין לוקין ופשוט ובדין (פו"מ) [בו"פ] לא דברנו במצוה זו ולהאריך בכל פרטי הדינים צריך חיבור מיוחד לכל מצוה: