מנחת חינוך · סימן תקנ״ח, ג׳

והנה מצוה זו דקנס נוהג בכל אישי ישראל אפילו פסולים ומ"ע דלו תהיה היא בכל כשרי אישי ישראל. ונראה דאם עבד אנס בת ישראל חייב בקנס דהוא מ"ע שאין הזמן גמרא ולמה לא יתחייב ואי דאין דנשים חייבות ז"א דד"ז ל"ש בנשים אבל גבי עבד דשייך חייב כמו השחתת זקן דנשים פטורות דלית להו זקן אבל עבדים חייבי' כמבואר בר"מ פי"ב מה' עכו"ם אך במצוה דלו תהיה וכו' אינו דאין לו אישות בבת ישראל ואסורה עליו. ונ"ל דאם נשתחרר אח"כ אף אם נאמר דאין דיחוי אצל מצות ובפרט בדיחוי מעיקרא כמ"ש לעיל מכל מקום בעבד שנשתחרר לא חל עליו המצוה דעבד שנשתחרר הו"ל כקטן שנולד לענין כל כידוע אם כן א"ח במצוה זו כ"נ. והקנס דחייב היינו לאחר שנשתחרר דעבד וכו' פ"ר אלא משלם לאחר שנשתחרר. ואם ח"ע וחב"ח אנס נראה כיון דחלק הב"ח חייב בכל המצות אם כן חייב כאן במצו' זו דלו תהיה וכו' רק חלק העבדות מעכב ואינה ראויה לו אם כן תלוי ג"כ אי אמרינן יש דיחוי אף דאח"כ נשתחרר כולו מכל מקום כיון דאידחי מאיזה טעם שיהיה נדחה אבל אי אמרינן אין דיחוי אם כן עתה ראוי' לו. אך כמ"ש דכקטן שנולד דמי ובאמת בחצי ב"ח החלק של הב"ח חייב מתחלה ואינו כקטן שנולד ע"כ מחויב במצוה זו כנ"ב בס"ד היינו בנשתחרר כולו אח"כ. וח"ש וחב"ח כמו שציירנו כ"פ דהחלק ב"ח נולדה עמה או ח"ש וחב"ח שנולדה שפחה אך חציה נשתחררה פחותה מבת ג"ש ואחר ג"ש וי"א נאנסה דכולה שפחה שנשתחררה לאחר ג"ש וי"א אין להם קנס כי אין משמרת עצמה כמ"ש לעיל אך כיון דחצי היא ישראלית אם כן אפשר דמשמרת עצמה ויש לה קנס. וספק זה נסתפק בעל פרמ"ג בפתיחה הכוללת באו"ח ע"ש. לעיל כתבתי גבי נשואה אם יש עדים שלא נסתרה יש לה קנס מן התורה וחייב בעשה דלו תהיה וכו' נ"ל ג"כ גבי גיורת ושבוי' ומשוחררת אם יש עדים שלא זזה ידם מתוך ידה מתוך ג"ש עד לאחר ג"ש ונאנסה בודאי חייב קנס מן התורה וגם בעשה דלו וכו' כי למה לא יתחייב כיון דהיא בתולה ואינו דומה לכתובה כמ"ש לעיל ואפשר חכמינו זכרונם לברכה הפקיעו ולא מצאתי זה אבל מן התורה ודאי חייב קנס ובעשה ולו תהיה וכו' כנ"ל ברור בס"ד. ונ"ל פשוט דשפחה גמורה אף דהיא בתולה מכל מקום אינה בכלל ב"י ואינו חייב המאנס קנס אף דהוי כישראלית לענין מצות מכל מקום אינה בכלל זה דהוי עם הדומה וכו' אף דבתורה כאן לא כתיב בישראל להוציא וכו' מכל מקום נ"ל דפטור מטעם הנ"ל. וח"ש וחב"ח דכתבנו דיש לה קנס דמשמרת עצמה ויש לה קנס על חצי חלק הישראלית או בהי' עדים כמ"ש. אני מסופק אם אין לה אלא חצי קנס היינו על חלק הב"ח כי על צד השפחות אין לה קנס כמ"ש דומיא שור שהמית ח"ע וחב"ח דנותן חצי קנס לרבו וח"כ וכו' עי' בהשולח או דלמא דשם מחמת ההיזק אף דהוי קנס מכל מקום חצי שייך לו וחצי שייך לאדון שפיר מתחלק אבל כאן דהקנס הוא רק הנאת שכיבה דבו"פ וצער משלם בפ"ע כמבואר בגמ' תחת וכו' אם כן ל"ש חלוקה לענין הנאה וחייב על חלק הישראלית הקנס כולו והבן ובאתי רק לעורר. וח"ש וחב"ח שנאנסה ואח"כ נשתחררה לענין מצות לו תהיה וכו' תליא ביש דיחוי או לא וכו' כיון דמצד חלק הב"ח חזיא לי' ואי אין דיחוי מחויב במצוה זו וכבר כתבתי סברת בעל טורי אבן במצוה כזו דאינה בפ"א לא אמרינן יש דיחוי ה"נ דכל שעה רכיב עלי' חיוב חדש כל ימי חייו אמרינן אין דיחוי וא"צ לכפול הדברים. ועבד עברי שאנס ח"ש וחב"ח שמותרת לו מצד חלק השפחות ג"כ אם כן אפשר תיכף חל עליו מצוה זו דלו וכו' ואפשר לומר דמצות התורה דלו תהיה וכו' רק שתהא לו לאשה כדת שתהיה חייבת מיתה כדין אבל כאן דהקידושין אינם רק לענין אשם ומלקות אין אני קורא בה ולו תהיה לאשה דאין זה אישות גמור כיון דאינה חייב מיתה משום א"א וצ"ע. וקטן מבן ט' ולמעלה שאנס לענין קנס פטור כמו כל קטן דלאו בר עונשין הוא אך לענין המצוה דלו תהיה וכו' הו"ל ככל מ"ע ונהי דאין כופין אותו בקטנותו כי לאו בר כפי' הוא מכל מקום כשנתגדל חייב במצוה זו כמ"ש דמצוה זו עליו כ"ש ונמשכת והו"ל כגדול שהגדיל באמצע שבת חייב לשמור שבת בגדלות כי בכל שעה רוכב עליו חיוב חדש ה"נ כאן ומכל מקום צ"ע ובאתי רק לעורר. ואם מ"ע יש לה קנס מדברי הר"מ והרהמ"ח דלא חשבה בכלל הנשים דאין להם קנס נראה דס"ל דיש לה קנס אך הר"י בתוס' בכתובות סובר דאין קנס למ"ע ועי' בטור שמביא דיעות אלו. ודע דמצוה זו דלו תהיה וכו' כאן אין הפי' שיקדש אותה ובזה מקיים המצוה דמה שותה בעציצו יש בזה דיקדש אותה והוא יקח אשה אחרת והיא תתעגן מאי טובה לפני' ודרכי' דרכי נועם כתיב אלא הפי' שיכנוס אותה וחייב בשאר כסות ועונה וזה הוי שותה וכו' וכ"כ הרהמ"ח בשרשי המצוה אף על פי דתהיה האמור בכ"מ משמע ל' הויה היינו קידושין מכל מקום כאן נראה דהמצוה הוא כן כמ"ש הרהמ"ח אף על פי שכתבנו כ"פ דאין טעם למצוה ומטעם המצוה אין אנו יכולים ללמוד דין מכל מקום מל' המשנה שותה וכו' נראה דלפניו הוא רעה ולפני' הוא טובה ואם מקדש אותה בלחוד אדרבא הוא להיפך ע"כ צ"ל דחז"ל קבלו כך דצריך לכנוס אותה ככל הנשים וצריך ליתן לה שאר כסות ועונה וה"ה במש"ר אך שם בלאו הכי היא נשואה לו מכבר אך כאן גם כן הדין כן כנ"ב בס"ד. ואנדרוגינוס שאנס לפי מאי דקיימא לן אנדרוגינוס נושא וכו' עי' בר"מ פ"א מהא"ב אם כן מספק חייב לקיים מצוה דלו וכו' אם היא רוצית אך פטור גם מספק דלדעת הר"מ הוא ספק כמ"ש כ"פ בח"ז ולדעת הסוברים דהוא זכר ודאי מחויב לקיים בודאי. ובטומטום ל"ש זה דאינו בן ביאה כלל וקנס אנדרוגינוס לשיטה שסוברים דהוא ספק דמספק אין לה דס"מ לקולא. ומבואר בירושלמי ומובא בר"נ דאם באו עליה עשרה ב"א שלא כדרכה למי שתרצה לישא מחייב האיש הזה שישא אותה דבדידה תליא מילתא ע"ש ומסיי' בירושלמי בוררת וחוזרת אם כן מבואר דאע"פ שאינה רוצית יש בידה לחזור ותרצה והדר החיוב עליו אם כן אפילו אם עתה אינה רוצית ולאחר כמה שנים אם רוצית מחויב לכנסה אך אם נישאת בנתים ואח"ז נתגרשה כבר כתבתי דתלוי בדיחוי וזה הוי נראה ונדחה או אפשר דל"ש דיחוי כיון דחייב כל ימיו עיין לעיל וא"צ לכפול והנה מבואר בר"מ דכופין אותו לכנוס ועי' בס' אבני מילואים סי' מ' שפלפל לשיטה דסוברים דתלוי' וקידש לא הוי קידושין מן התורה ואיך כופין ע"ש ומכל מקום אני לך.