ועשרה נשים אין להם קנס. א'. בוגרת דגזה"כ נערה ולא בוגרת. ב'. ממאנת והיינו מן הנשואין דהיא בחזקת בעולה ועי' בכתובות דל"ו בסוגיא אבל מן האירוסין אפילו גרושה מן האירוסין חייב קנס. ג'. מגורשת היינו מן הנשואין אף על פי שהיא עדיין בתולה עי' בכ"מ כיון דאין לה טענת בתולים וכל שאין עליה ט"ב אין לה קנס וה"ה נתאלמנה. והנה הר"מ שכתב אף על פי שהיא נערה בתולה מיירי דאין עדים אמרינן דנבעלה אבל אם יש עדים שלא נסתרה אחר הנשואין לדעת הר"מ פי"א מה' אישות ביש עדים כתובתה מאתים ויש לה ט"ב עי' באה"ע סי' ס"ז אם כן בודאי יש לה קנס. אך לשיטת התוס' דסוברים אפילו ביש עדי' שלא נסתרה אין לה רק מנה ואין עליה ט"ב וע"ש בתוס' דאינו סומך על העדים דסבר דלשבחה אומר כן ועי' בש"ע שם אם כן נראה דגבי קנס ל"ש זה כיון דעדים מעידים שלא נסתרה בודאי חייב קנס וכ"נ דעת הטור דבסי' ס"ז כתב אפילו איכא עדים שלא נסתרה וכו' וכאן בסי' קפ"ז כתב רק כלשון הר"מ דנשואה וכו' ולא כתב אפילו איכא עדים נראה דביש עדים יש לה קנס. ד'. איילונית. כ"ה דעת הר"מ והרהמ"ח והראב"ד והטור תמהו ע"ז דלרבנן דקיימא לן כוותייהו דקטנה יש לה קנס אם כן אמאי איילונית אין לה קנס בזה ודוקא לר"מ דס"ל קטנה אין לה קנס וזו מקטנותה יצאה לבגר ע"כ אין לה קנס אבל לרבנן דקטנה יש לה קנס אם כן באיילונית ג"כ בקטנותה יש לה קנס ועי' בכ"מ מה שתירץ דגזה"כ דאיילונית אין לה קנס ע"ש. והנה כל קטנה בוודאי יש לה קנס תיכף ולא חיישינן שמא תמצא איילונית דבתר רובא אזלינן כידוע. וא"ל דלא אזלינן בממון אחר הרוב כיון דהרוב הוחזק לכל הענינים והדברים עתיקים. אך אם נולדו לה קצת סימני איילונית בקטנותה כי יש סימנים שיכולים להכיר בקטנותה עיין בר"מ פ"ב מהלכות אישות בודאי לשיטה זו אינו משלם קנס רק לאחר שיתברר אם אינה איילונית כי איתרע רובא ועי' בתוס' קידושין דף ד' ובמנ"ל בה' עבדים והדברים ארוכים ובאתי לרמוז לך. והראב"ד בהשגות כתב בזה"ל גם זה טעות שהאיילונית לדברי חכמים יש לה קנס עד שתהא בת עשרים שמקטנותה יצאה לבגר וכו'. והנה זה שסיים מקטנותה וכו' היינו דאין לה ימי נערות הוא כסברת אביי ביבמות וכן פוסק הר"מ פ"ב מה' אישות אך מ"ש דיש לה קנס עד עשרים והיינו דלא נעשית בוגרת קודם עשרים זה כשמואל ביבמות אבל רב סובר דנעשית בוגרת למפרע היינו מי"ב שנים ע"ש דף פ' אם כן אין לה קנס מי"ב שנים ואילך ע"כ הראב"ד פוסק כשמואל אף דהלכה כרב באיסורי ועי' ביש"ש שכתב דגם דעת הר"מ כשמואל אף דהלכה כרב באיסורי כתב שם מהיכן יצא להם דכאן הלכה כשמואל. ועל הטור קשה דבחוה"מ בסי' רל"ה נראה דפוסק כרב דנעשה גדול למפרע וכאן כתב כל' הראב"ד דיש לה קנס עד כ' שנה. שוב ראיתי בס' שעה"מ שעמד בזה על הטור ופלפל שם בדברי הראב"ד ע"ש באריכות ומכל מקום אני לך. ה' חרשית. ו' שוטה. דעת הר"מ והרהמ"ח דאין להם קנס והראב"ד והטור השיגו ע"ז ועי' בכ"מ מה שתירץ ודבריו צ"ע והוא ענין ארוך ועי' במנ"ל פי"א מהלכו' אישות שהאריך בזה. ז'. ח'. ט'. גיורת ושבויה ומשוחררת שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יותר מבת ג' שנים וי"א דהם בחזקת בעולות ואין להם טענת בתולים. י'. אם אמרו שנים שלדידהו תבעתה לאיסורא ה"ז בחזקת בעולה כיון דהפקירה נפשה. ודע דכל אלו שאין להם קנס דהם אינן בחזקת בתולות אם הודה הבועל שהיתה בתולה מכל מקום פטור כיון דאין הב"ד יכולים לחייבו עפ"י עדים ורק על פי הודאתו הו"ל מודה בקנס ופטור וז"פ. ולענין הג' דברי' בושת ופגם וצער עי' בר"מ. ואם באתי לכתוב כל פרטי המצוה צריך חיבור מיוחד לכל מצוה ואני כותב רק המצוה בקיצור דמיירי כאן בקנס ולישא אותה. ומה שכתב הרב המחבר וכל מי שאין לה קנס כך אין לה בושת ופגם במפותה ובנאנסה יש לה וכו' בר"מ פ"ב מבואר דאין לה בושת אפילו בנאנס' חוץ מארבעה נשים וכו' וגם דברי הר"מ צ"ע מאוד ואיני יכול להאריך כאן בדין בושת ופגם כמ"ש. ואם אין עדים שנאנסה והוא בעצמו מודה או באותן שאין משלם קנס דהם בחזקת בעולות והוא מודה שנאנסה והיתה בתולה דקנס אין כאן דמודה מכל מקום אם מודה כופין אותו לקיים מ"ע ולו תהיה וכו' דזה מצוה היא ואינו קנס כמ"ש הרהמ"ח בזמה"ז וכן בטוש"ע אהע"ז סי' קע"ז. וכן אם אינו מודה והוא יודע בעצמו חייב לקיים העשה ואם אינו מקיים ביטל עשה. וכן אם גירשה בע"כ עבר על לאו דלא יוכל וכו' דקמי שמיא גליא דזו מצוה בפ"ע ואינו תולה בקנס. ואם הוא מודה שאנס דכופין אותו לכנוס נראה אף אם חוזר בו ונותן אמתלא לדבריו ל"מ כיון דחב לה כמבואר באהע"ז סי' מ"ו באומרת נתקדשה לפלוני ל"מ אמתלא כיון שחב לו ה"נ ל"מ אמתלא דידיה וזה סברת הרא"ה. ואם הודה וכנסה ואח"כ גירש אם לוקין אם בעינן למ"ד יום שיוחזק או אפשר לענין עצמו לא בעינן למ"ד יום וגם אם מהני אמתלא לכ"ע כיון שכנסה הו"ל מעשה עי' בסי' י"ט באהע"ז ותלמד לכאן ובאתי רק לעורר. ולענין קנס כל הבתולות חוץ מאותם שחשבנו העשרה נשים חייבים בקנס אפילו ח"ל וח"כ בלא התרו בהו. וחייבי מיתות ב"ד פטורים אפילו בלא התרו דח"מ שוגגים פטורים מתשלומין ועל העשה דלו תהי' וכו' כל הפסולים אינם רשאים לכנוס ואפילו איסור דרבנן אם כן הרבה יש להם קנס ואין חייב בעשה דלו וכו' וכל שפטורים מן הקנס פטורי' ג"כ מעשה זו אך בח"כ בהתרו בו כגון אחות אשתו דפטור מן הקנס אפשר אם מתה אשתו הדר מחויב בעשה ולא נקרא פטור מקנס כיון דבאמת חייב הוא רק דהחמור פוטר והוי כהאי דאתנן אסרה תורה וכו' והדברים עתיקים. אך באמת באחות אשתו א"ח בעשה כלל כי דבר ברור אצלי דא"ח בעשה זו רק אם נתחייב בשעת ביאה אבל אם בשעת ביאה לא היתה ראויה אליו ולא נתחייב בעשה אע"ג דהדר אתחזי לא חל עליו העשה כלל אך ד"ז שכתבתי משכחת לה בבא על הנדה ואתרו בו דחייב בעשה אע"ג דפטור מקנס דזה לא מקרי פטור כמ"ש. מ"ש דאם בשעת ביאה לא חל העשה דלא היתה ראוי' אליו אף על פי דהדר איחזי אינו חל עליו העשה נתיישבתי דאין זה דבר ברור כ"כ ואפשר דזה תלוי אם יש דיחוי אצל מצות בדיחוי דמעיקרא ואין בידו אם אמרינן יש דיחוי אם כן אינו חל עליו שוב אבל אי אמרינן אין דיחוי אם כן אם הדר איחזי חל עליו ודבר זה דדיחוי להלכה יש בזה אריכות בראשונים אין כאן מקומו. וכן משכחת לה כאן נראה ונדחה כגון שלא רצתה עתה ונישאת לאיש אחר ואח"ז נתאלמנה או נתגרשה דזהו הו"ל נראה ונדחה או כגון שנעשה אח"כ פצוע דכה או כרות שפכה וחזר ונתרפא דהוי פסול החוזר להכשירו ואין בידו ובנראה ונדחה יותר סברא דאין חוזר ונראה עי' בש"ס בסוכה ובע"ז ואין להאריך. הכלל דזה תלוי בדין דחוי אצל מצות הן בדיחוי מעיקרא והן בנראה וכו' ואינו דומה ליבום כל שאין אני קורא בשעת נפילה וכו' התם משום דכתיב דרכיה דרכי נועם עיין ביבמות דף פ"ז ובתוס' שם דף ב' וכאן ל"ש זה ותבין מעצמך ובאתי רק לעורר. ועיין בס' טורי אבן בקונטרס אחרון באבני מלואים בר"ה בד"ה אלא וכו' שכתב שם דל"ש דיחוי רק אם החפץ של המצוה נדחה כגון הדס שענביו מרובים וכו' וכן בשופר של ע"ז וכו' אבל אם גברא לא חזי ל"ש דיחוי כמו חיגר ביום ראשון ונתפשט בו ביום וכו' דחייב ע"ש. אך כאן נמי החפץ של מצוה דחוי כי היא גם כן מוזהרת על א"ב כמו הוא אם כן שייך דיחוי ותלוי בדין דיחוי אצל מצות כמ"ש לעיל. וע"ש עוד שכתב דוקא במצוה הנעשה לשעה כגון חגיגה או מצה דהחיוב עליו פ"א ביום הזה אפשר דשייך דיחוי אבל היכי דהחיוב עליו נמשך כגון שבת אם הי' קטן בתחילה והגדיל באמצע דחיוב שבת בכל רגע רוכב עליו חיוב חדש ל"ש דיחוי אם כן ה"נ דהחיוב עליו כל ימיו ומקיים המ"ע אם כן ל"ש דיחוי אף שלא היה ראוי מתחלה מכל מקום בכל פעם יתחייב חיוב חדש ול"ש דיחוי ויש לחלק ובאתי רק לעורר. וצ"ע בדינים הללו.
מנחת חינוך · סימן תקנ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
