שנמנע האונס לגרש אנוסתו לעולם וע"ז נאמר תחת וכו' לא יוכל שלחה כל ימיו וכו'. מבואר בר"מ בהלכות א"ב פ"א ופ"ב ויש בדברי הרהמ"ח ט"ס שמביא לא יוכל לשלחה ובאמת גבי מש"ר כתיב לשלחה וכאן כתיב שלחה בלא למ"ד ונ"מ כתבתי כ"פ בח"ז דלכ"ע אם מתרין משום לאו אחר אין התראה כלום דסבר דאחוכי ביה אם כן אם התרו בו שלא לגרש מפסוק לא יוכל לשלחה אין לוקין כי פסוק זה לא נאמר באונס רק במש"ר וכן במוציא ש"ר אם התרו משום פסוק זה דאונס ג"כ אינו כלום וכבר כתבתי בח"ז כ"פ והדברים ברורים. והדינים בקיצור כ"ה בס"ד וכבר כתבתי דיני קנס לעיל במפתה בפ' משפטים ע"ש ותלמד לכאן וכאן אפרש דברי הרהמ"ח. המאנס בתולה מבת ג' שנים וי"א ואילך עד שתבגר חייב בקנס הכתוב בתורה חוץ בושת ופגם וצער ככל החובל בחבירו וחל עליו העשה דלו תהיה וכו' והל"ת דלא יוכל שלחה וכו' ונותן הקנס והג' דברים מיד והכניסה לו תליא ברצונה וברצון אביה אם ממאנים בו הרשות בידם אך אם הם רוצים שותה בעציצו וכופין אותו לכנוס ואינו מגרשה לעולם מרצונו רק מרצונם ונותן הקנס וא"ח בכתובה ומבואר בגמרא כתובות דף מ"ם ובר"מ ובהרב המחבר הטעם דל"ש קלה בעיניו וכו' ועיי' בתוס' שם שהקשו אי אמרינן כתובת בתולה מן התורה וכאן אעפ"י שהיא בעולה מכל מקום משכחת לה שתהיה בתולה גם כן כגון שאנס אותה שלא כדרכה כמו דהוי בתולה לענין קנס דקיימא לן באו עליה עשרה בני אדם כולם משלמים קנס ה"ל בתולה לענין כתובה אם כן אמאי אין כתובה בכה"ג והניחו בקושיא. ועיין בספ"י שמביא מכילתא דהוא גזה"כ דקנס זה יצא ידי כתובה המגיע לה מן התורה אך אם נותן תיכף הכתובה אסור להשהות עמה מדרבנן בלא כתובה לר"מ והוא מטעם שלא תהא קלה וכו' וכאן ל"ש זה ומה"ת זה הקנס הוא הכתובה וגזה"כ הוא שיתן לה מיד ע"ש והר"מ בלאו הכי ס"ל כתובה דרבנן כמ"ש במצות המש"ר ע"ש. ודעת הר"מ דאין חייב קנס על שלא כדרכה וכל הראשונים חולקים עליו בזה וכן הרהמ"ח והביא ראיה מכתובות דף מ"ו שלא מצינו חילוק בכל התורה כולה בין כדרכה ובין שלא כדרכה למכות ולעונשין חוץ מש"ר ועיין בתוס' יבמות דף נ"ט שמביאין ראיה מסוגיא דשם ומקדושין דחייב קנס על שלא כדרכה וכן הר"נ בפ' א"נ מביא ראיות הללו והדברים ארוכים. ולכ"ע אם בא עליה אחד שלכ"ד חייב השני בבא עליה כדרכה רק על הבא שלכ"ד פליגי הר"מ והראשונים אם חייב קנס ועיין במנ"ל פי"ז מה' א"ב. ואם משלם קנס בהעראה בלא השרת בתולים לפי מאי דקיימא לן דהערא' היינו הכנסת עטרה יש בזה מחלוק' הראשונים עי' בתוס' יבמות דף נ"ט ועי' במנ"ל שם. ואם הערו בה הרבה ב"א אם חייב השני בירושלמי מבואר דכולם חייבים קנס ועיין במנ"ל שם וגם אם בא עליה בהטי' בלא השרת בתולים אם מחויב קנס וגם אם אח"כ בא עלי' שלא בהטי' אם הוי עדיין בתולה עי' כ"ז במנ"ל והדברים ארוכים מאוד ואין רצוני לפלפל מה שבא באריכות בראשונים ובאחרונים ובאתי רק להודיע לך ומכל מקום אני לך.
מנחת חינוך · סימן תקנ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
