מנחת חינוך · סימן תקנ״ד, א׳

שנמנע מוציא שם רע וכו'. דינים אלו של מש"ר הן אם הדברים אמת דיני ח"מ והן אם הדברים שקר דיני קנס ומלקות ולו תהיה מבוארים בר"מ פ"ג מהלכות נערה בתולה ובפ"ג מהלכות איסורי ביאה ושם מבוארים ג"כ דין נערה המאורסה שזינתה לענין חיוב מיתה בלא הוצאת ש"ר ונכתוב בקיצור כדרכי בס"ד אף שבלאו דלא תנאף לעיל כתבתי קצת מכל מקום אין מדרש בלא חידוש אכתוב עוד בזה בס"ד נערה המאורסה והיא בתולה ונתקדשה ע"י אביה או ע"י עצמה אם אין לה אב והיא בבית אביה פרט לניסת וגם לא מסר האב לשלוחי הבעל ופרט לבוגרת אין צריך להאריך עיין בר"מ וזינתה היא והבועל בסקילה וגם אפילו היא בת כהן בסקילה כי סקילה חמורה וקטנה מאורסה ודוקא ע"י אביה כי בלא אביה אינה מתקדשת מן התורה כידוע וזינתה היא פטורה כי אינה בת עונשין רק הבועל חייב סקילה וגם חייבים כרת בלא התרו בה וקרבן בשוגג וא"צ לכתוב בזה כאן כי הדברים ידועים וכתבתי בח"ז ורק אכתוב מה שנתחדש לי בס"ד. והנה כל חייבי מיתות וגם חייבי סקילה אין מצוה בתורה להורגן באיזה מקום קבוע רק הב"ד דנין אותם אם יצא חייב הורגין אותו אצל הב"ד רחוק מן הב"ד עיין בר"מ פי"ב מהלכות סנהדרין סוף הל' ג'. אך עובד עכו"ם אין סוקלין אותו שם היינו שמצוה לסוקלו בעיר שעבד בה ודבר זה ילפינן מקרא ומבואר בר"מ פט"ו מה' סנהדרין ולא נדבר מזה עתה כי אין כאן מקומו רק בדיני נערה המאורסה ובדיני מש"ר ג"כ יש מקומות שציותה התורה להרגן והר"מ אינו מביאו בפט"ו מה' סנהדרין כי סמך על מ"ש בפ"ז כאן בפ"ג מהא"ב. וז"ל הר"מ כאן הלכה ט' והיכן סוקלין נערה המאורסה שזנתה אם זינתה בבית אביה אף על פי שלא העידו העדים עליה אלא אחר שבאה לבית חמיה ונישאת ה"ז נסקלת על פתח בית אביה וכו' והנה כלל כאן הר"מ שני דינים מל' אף על פי שכתב לא מבעיא אם זינתה בבית אביה ובאו עדים עוד בבית אביה בודאי נסקלת על פתח בית אב אלא אפילו אם לא באו עדים שזנתה בב"א רק לאחר שניסת מכל מקום סוקלין אותה על פתח ב"א עוד כתב זינתה בבית חמיה קודם שימסור אותה האב (היינו דלאחר מסירת האב איהי בסקילה כמ"ש קודם לזה) אף על פי שהעידו עליה העדים אחר שחזרה לב"א ה"ז נסקלת על פתח שער העיר ההוא (היינו בעיר שסרחה עיי' בתוס' בכתובות דף מ"ה ע"ב בד"ה סוקלין וכו') וכלל גם כן שני דינים אחד ל"מ אם העדים העידו ועדיין בב"ח נסקלת בפתח שער העיר אלא אף על פי שחזרה לב"א ואח"כ באו העדים גם כן נסקלת בפתח שער העיר ההוא. ובש"ס דכתובות מ"ה מבואר שם תני שילא ג' מדות בנערה באו לה עדים בבית חמיה שזנתה בבית אביה היינו לאחר שניסת סוקלין אותה על פתח ב"א כלומר וכו' ופרש"י דהכי כתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וכו' והאי כשניסת דהא במוציא שם רע כתיב וכו' ואין ז"ל ממש באו לה עדים בבית אביה שזנתה בב"א סוקלין אותה על פתח שער ההוא. ופרש"י דכתיב אח"כ כי יהיה נערה בתולה מאורסה וכו' והוצאתם וכו' אל שער העיר ההוא וכו' ולא מצינו חולק על שילא והפסוקים מוכיחים כן. ובגמ' שם ע"ב ת"ר נערה המאורסה שזנתה סוקלין אותה על פב"א וכו' נראה מדסתם איירי שבאו עדים בב"א שזנתה בב"א ומכל מקום סוקלין אותה על פב"א אך רש"י בד"ה על פב"א פי' אם באו עדים משניסת היינו כשילא וכן מוכח מגמרא כרש"י דאמרינן אם אין לה פב"א סוקלין על פתח שער העיר ההוא ואמרי' מנלן וכו' יליף פתח פתח כו' ופתח במש"ר כתיב היינו באו עדים אחר שניסת ע"ש וגם בבאו עדים בב"א שזנתה בב"א בהדיא כתיב והוצאתם וגו' אל שער העיר ההוא. והנה הר"מ פוסק הן בבאו עדים בב"ח שזינתה בב"א והן בבאו עדים בב"א שזנתה בב"א נסקלת על פב"א הוא לא כשילא וגם פשט הכתוב מוכח כשילא כמ"ש בשם רש"י. אך הרב המגיד מביא דהר"מ היה לו גירסא אחרת בברייתא דשילא היינו באו לה עדים בב"ח שזנתה בב"א נסקלת על פתח ב"א כלו' וכו' באו לה עדים שזינתה בב"ח וכו' נסקלת על פתח שער העיר ההוא והכל תלוי בזנות אם זינתה בב"א בכ"ע על פב"א ובב"ח על פתח שער העיר ההוא וא"כ לגירסא זו הפרשה ראשונה אף דמיירי לאחר הנשואין מכל מקום קודם הנשואין ג"כ מיירי והפרשה השניה מיירי דהזנות הי' בב"ח אף דאינו מפורש מכל מקום שילא הי' לו בקבלה דמיירי בכה"ג והברייתא מסייע ליה דת"ר נערה המאורסה שזנתה נסקלת על פב"א וסתם נראה דבכ"ע כיון שהזנות היה בב"א נסקלת על פב"א ורש"י צריך ליישב ולגירסא זו ניחא. שוב מצאתי בס' שיטה מקובצת בסוגיא זו דמביא גירסת הראב"ד גם כן כסברא זו ופי' כן דהפרשה ראשונה מיירי בב"א בכ"ע ופרשה שניה מיירי בב"ח קודם שנמסרה ע"ש. וע"ש שמביא עוד גירסא בר"מ ומביא דברי הרב המגיד ג"כ ע"ש.