מנחת חינוך · סימן תקנ״ב, ד׳

שהרוצה לשמור בתו גדולה וכו' שתאסור על נפשה וכו'. מובא ד"ז בסי' כ"ח בשם הרשב"א ועיין בתשו' הרשב"א דלא אמרינן הואיל ובעי מיתשל וכו' ע"ש וכתב אם איתשלה אח"כ לא הוי קדושין כיון דבשעת קבלה היה אסור בהנאה ע"ש הטעם ואפשר עוד לומר דכ"ז שלא נשאלה היא בחזקת שלא תשאל כמ"ש התוס' בגיטין בפ' השולח גבי נזיר אם כן אפילו נשאלה אח"כ על כל פנים הוי מקדש בלא עדים דאצל העדים לא הי' קדושין והיתה בחזקת שלא תשאל ואין להאריך וע"ש ברמ"א דבקידושי שטר מקודשת אם כן קצ"ע מה הועילו בתקנתן וע"ש בח"מ ובב"ש. ומ"ש הרב המחבר שקדושין תופסין בח"ל וכו' חוץ מיבמה לשוק אף על פי דח"ל הם נסתפק לחז"ל אם קידושין תופסין בה ורק מקודשת מס' עיין בר"מ פ"ד. וח"ש וחב"ח דאינו חייב מיתה משום א"א רק באשם ואם קידש אחר ע' בב"ש דדעתו דאין תופסין קדושין אחרים אף על פי שהם רק ח"ע ולאוים ועיין באחרונים שהאריכו בזה ואין כאן מקומו רק באתי להזכיר. ואם עבר וכו' בטל עשה כ"ה דעת הר"מ בפ"א מהלכות אישות ע' בהה"מ ובכ"מ ובלחם משנה שם חוץ הלאו יבואר לקמן בס"ד: