מנחת חינוך · סימן נ״ה, ב׳

והנה שן ורגל שהזיקו הקדש או בהמת הקדש שהזיקה בשן ורגל ע' תוס' ב"ק דף ו' ע"ב ד"ה שור דפטורים דיליף כולהו ניזקין מקרן ועב"מ צ"ט בתוס' שהקשו מהא דא"ש כי יאכל פרט למזיק דלא משלם חומש משמע דקרן חייב היינו מדרבנן ע"ש. ונ"פ דוקא באדם המזיק חייב מדרבנן אבל שן ורגל פטור אפילו מדרבנן דאין לנו ראיה ע"ז וע' פ' הזהב ובספ"י. ולענין קדשים קלים כגון חיה שטרפה ואכלה בהמה של ק"ק כיון דדין שן ורגל שוה לקרן בענין זה אם כן שוה לד"ז ג"כ ועמש"ל מצוה נ"ח בדין שור המזיק לענין הקדש ותלמד לכאן. ונראה דאם בהמ' הדיוט אכלה דבר של קדשי קדשים באופן שא"ח מחמת היזק מכל מקום משלם להקדש מה שנהנית כמו בשל הדיוט וצ"ע בזה בה' מעיל' ואי"ה יבואר שם. ופשוט לענין אם הזיקה לב"נ או בהמת ב"נ הזיקה בשן ורגל לישראל דינו ג"כ כמו קרן עמש"ל מצ"א ותלמד לכאן וגם ב"נ לב"נ עמש"ל ובקונטרס ב"נ יבואר אי"ה. וכן שור הפקר שהזיק דינו כדין קרן דפטור וכן אם הזיק ואח"כ הפקיר כמ"ש בר"מ פ"ח והארכנו לעיל ה"נ כאן דהמשנה נכסים המיוחדים קאי לשן ורגל ג"כ ע' תוס' ב"ק דוא"ו שם. ופשוט ג"כ דאם הזיק ואח"כ הפקיר דפטור מחמת ההיזק דילפינן מקרא אבל מכל מקום בודאי לא נפטר לשלם מה שנהנית דמה שנהנית נעש' עליו כחוב כיון דממונו נתרבה שנתפטמה אם כן ה"ל ככל בע"ח דאינו נפטר אם מפקיר נכסיו דחיוב עליו רמיא וז"פ. גם פשוט אם בהמת הפקר הזיקה וזכה בו אחר דהאחר אינו משלם כלל אפילו מה שנהנית כיון דאז לא הי' החוב עליו ובבהמה לא זכה הניזק אפילו נגד מה שאכל' כי היאך זכה ע"כ גם הוא פטור דזכה מהפקר וא"ד למשכונו דגר ביד ישראל עיין ותראה וז"פ. ואם אכלה מאכלים שא"ר אלא עפ"י הדחק מכל מקום יש לה דין שן דחייב ברשות הניזק נזק שלם ובר"ה פטור רק מה שנהנית ואם אכלה דברים שאין דרכה כלל כגון כסות וכלים וכדומה ה"ל שינוי ויש לו דין קרן דמשלם ח"נ בין ברה"י בין בר"ה. ואם נתן הבהמה לשומר נכנס תחת הבעלים עיין ר"מ וש"ס וטוש"ע ח"מ שם. ועמש"ל בדיני כופר דרגל ה"ל מועד מתחלתו לענין אם הרג אדם ברשות הניזק שחייב כופר. ומצוה זו נוהג בכל האישים חוץ מב"נ ובהמת חרש שוטה וקטן כתבתי לעיל ענין העמדת אפוטרופס. ושן ורגל דנין האידנא גם כן דעבדינן שליחותייהו ע' פ"ה דסנהדרין וח"מ סי' א' ובדברי הרהמ"ח וח"נ צרורות דנין ג"כ האידנא דיש לה כל דין רגל. ולבאר דין שן ורגל בפרטות צריך אריכות ואין כאן מקומו: