מנחת חינוך · סימן נ״ה, א׳

לדון וכו' כלומר וכו'. עיין דינים אלו בר"מ פ"א ובשאר פרקי' מה' נזקי ממון ובטוש"ע ח"מ שפ"ט וסימני' הבאים. והנה השן והרגל מועדים מתחלתם בהמה שאכלה מה שדרכה לאכול או שהזיק' ברגל' או בדרך הילוכה אפילו הפעם ראשונה משלם הבעה"ב נ"ש מעדיות ואינו משתלם דוק' מגופו ודוקא בקרקע משלם לו עדיות אבל מטלטלים כל מילי מיטב הוא. ועס"י תי"ט דעת הסמ"ע דאם המזיק יש לו מטלטלין וקרקעות הברירה ביד המזיק אם רוצה משלם לו מטלטלין ואם רוצה משלם לו קרקע עדיות ועש"ך שחולק עליו וכתב דהברירה ביד הניזק ואפילו יש לו כסף יכול לסלקו במטלטלין ע"ש באריכות והוא ככל המועדי' הן בשור והן בשאר ניזקין שמשתלם מעלי'. ושן ורגל ותולדותיהם א"ח אלא ברשות הניזק אבל בר"ה פטורים ורשות השותפים שמיוחד לזה ולזה או מיוחד לזה ולא לזה עיין ר"מ וש"ע. ואם הבהמה אכלה בר"ה דפטורה מטעם שן מכל מקום משלם מה שנהנית הבהמה ומשלם דמי שעורים או דמי עמיר בזול וער"מ פ"ג ה"ב ובמ"מ וכ"מ וש"ע סי' שצ"א. ואם אכלה אוכלים הרעים לה כיון שאינה נהנית פטור ועקצה"ח שם כ' דאם משלמת מה שנהנית אם כן אינו משלם בתורת ניזקין רק ה"ל כבע"ח אף על פי שנהנה מהמעות מכל מקום דינו בזיבורית רק משום נעילת דלת דינו בבינונית וכאן ל"ש נע"ד דנהנה שלא מדעתו אם כן דינו בזיבורית. ודוקא גבי ניזקין גלי התורה דדינו בעדיות אבל בר"ה לאו מטעם ניזקין רק מחמת הנאה אם כן ה"ל כבע"ח דעלמא ודינו בזיבורית דל"ש נע"ד ודבריו נכוני' ואע"ג דרגל מועד מתחלה מכל מקום יש דין כגון אם נתזה צרורות ברגלי' והזיקה ברה"י משתלם מן העליה וגם א"ח אלא על רשות הניזק אך א"ח אלא על ח"נ וזה ח"נ צרורות דהלכה למשה מסיני דיש לה דין רגל אך אינו משלם אלא ח"נ וה"ל ממון ולא קנס וער"מ וש"ע כמה דינים ואין להאריך במה שמבואר בש"ע. ואם הבהמה הזיקה פירות שמחוברים הצריכים לקרקע א"צ לשלם השיווי ואין שמין בפ"ע אלא אגב הקרקע ושמין בששים כגון אם אכלה בית סאה שמין כאילו שדה מן ששים בית סאה מה שנפחת בשביל הבית סאה שאכלה ופירות שא"צ לקרקע משלם השיווי וער"מ וש"ע לענין דקל: