ובהמת השותפים שגנב א' שור מחבירו וטבח או מכר פטור דבעינן וטבחו ומכרו כולו באיסורא. ושני שותפים שגנבו וטבח אחד מהם אם הי' לדעת חבירו כיון דיש שליחות בטו"מ חייבים השותפים אבל אם טבח שלא לדעת חבירו כיון דעל חלק חבירו שגנב אין עליו חיוב דה"ל טובח אחר הגנב אם כן פטור ג"כ על חלקו דבעינן וטבחו כולו בחיוב כ"ה בש"ס ור"מ ע"כ הגונב מאביו וטו"מ ואח"כ מת אביו חייב בדו"ה אבל אם מת אביו ואח"כ טו"מ פטור דאית ליה שותפות בגווי' ושותף פטור כ"ז מבואר בש"ס ור"מ. ועיין בטור סי' ש"נ שבקצת דינים שכתבנו לעיל חולק הרא"ש דבשייר אפילו גיזה וקרן מכל מקום פטור. גם מביא בשם הרא"ש דטובח ע"י אחר בשבת פטור דקיימא לן כר"י הסנדלר אם כן אסור באכילה ושחיטה שא"ר פטור. ובסמ"ע וש"ך שם סי' ש"נ תמהו הא קי"ל לענין טביחה דשחיט' שא"ר חייב עלי' דלא כר"ש ובש"ך שם פי' דברי הרא"ש דלא כהטור ובאחרוני' האריכו בסוגיא זו דטובח ע"י אחר ובעזה"י גם אני הארכתי שם ואין כאן מקומו. ואם מכר ותכ"ד חזר דקיימא לן תכ"ד כדיבור דמי בכה"ת אם כן ל"מ מכירה כלל אך אי תכ"ד הוא מן התורה או דרבנן והדברי' עתיקין וגם אי הוי מדרבנן אי מועיל להקל על ד"ת ג"כ יש לפלפל עמ"ל פ"ד מה' תרומות. ואם גנב מב' שותפים וטבח ומכר והודה לא' וכפר לשני והביא עדים לזה שהודה פטור מטעם מב"ק ולזה שהביא עדים משלם החצי דקיי"ל חמשה בקר ואפילו חצאי בקר. וכן הדין בש"ש שטט"ג ונשבע ואח"כ טבח ומכר ובאו עדים חייב ג"כ לשלם תשלומין דו"ה. ודעת הר"נ דוקא אי טבח ומכר אחר השבועה דאם טבח ומכר קודם השבועה פטור אפילו מכפל דה"ל שליחות יד קודם השבועה דפטור לדעתו. ודעת הראב"ד דאפילו טבח ומכר קודם השבועה חייב דס"ל אפילו שלח יד קודם השבועה מכל מקום חייב וכבר כתבתי קצת לעיל בדיני כופר. ועיין פרק מרובה דילפינן טט"ג לחייב בדו"ה ע"ש. ואפשר לומר אם אחד הפקיד ביד חבירו וטט"ג ונשבע ובאו עדים אך עדיין לא גמרו הב"ד את הדין ומת והניח קטן ואח"ז טו"מ אף דלענין כפל כתבנו לעיל דאף התביעה צ"ל בגדלות. מכל מקום אפשר בכה"ג דבאו עדים בחיי אביו יכולי' הב"ד עתה לגמור הדין על הכפל. וגם אפשר דחייב בדו"ה כי לענין דו"ה א"צ תביע' גדול דוקא וצ"ע בזה בש"ס ואין הזמן מסכים אתי כעת. עוד מבואר בר"מ מהש"ס דאם באו עדים על הגנבה והב"ד אמרו חייב אתה ליתן לו ואח"ז טו"מ חייב בדו"ה דאין זה גמ"ד. אבל אם אמרו צא תן לו ואח"ז טו"מ פטור כיון דהוי פסק דין ה"ל עתה כגזלן וגזלן א"ח בדו"ה. ועמש"ל אם א' תובע לחבירו קנס וא"ל שהי' העמדה בדין דאם כופר נשבע דה"ל ממון ואם יודה חייב כיון דהי' העמדה בדין אם חייב אתה ליתן הו"ל ג"כ כהעמד' בדין לענין זה או דוקא צא תן לו אבל חייב אתה ליתן לו לא הו"ל ממון עדיין ואי"ה יבואר זה במק"א. והנה דו"ה ג"כ אין דנין האידנא דהו"ל קנס ותפס מהני לרוב שיטות והאידנא אף שוחט בשבת דפטור מדו"ה מחמת קלב"מ. מכל מקום אין נ"מ האידנא דאינו גובה רק בתפס ובתפס מהני אפילו בקלב"מ ובפרט בח"מ שוגגין דלא עבדינן החומרא והדברים עתיקין. אם כן קצ"ע על הטור שכ' השוחט בשבת ולע"ז פטור מחמת קלב"מ כיון דהטור כותב הדינים רק לענין תפיסה אם כן אף בשבת וע"ז מהני תפס ועמש"ל בחיבורי כ"פ אי גם בקנס שייך זה. ופשוט דגנב שטו"מ אפילו גנב מחרש שוטה וקטן חייב כמש"ל גבי כפל חוץ מטט"ג דל"ש בקטן מחמת איש ובחו"ש חייב אפילו בטט"ג כמש"ל. וגם אשה ועבד חייבים בדו"ה ואם נתגרשה ונשתחררה חייבים לשלם ע' בש"ס ור"מ כאן. והנה במש"ל דקנין דרבנן קודם יאוש אינו מועיל להתחייב בדו"ה דל"ש הפקר ב"ד כיון דבאמת כה"ג לא הפקירו דאין קנין כלל. אך אם נאמר דמהני צ"ע אם אשה גנבה והכניסה לבעל בתורת נ"מ דפסקינן דבעל לוקח הוי אם על ידי זה נתחייבה בדו"ה אם הי' קודם יאוש ועבב"מ צ"ו כי עבדו רבנן תקנתא דבעל לוקח הוי להיתירא לאיסורא לא עבדו רבנן תקנתא ע"ש. אם כן ה"נ לא הוי הבעל לוקח. ולאחר יאוש לענין אי הוי שינוי רשות עמש"ל פ' קדושים. והנה ידוע דשמירה בבעלים פטור אפילו מפשיע' בכל השומרים אך אם פטור משבוע' שאינו ברשותו ע' תוס' ב"ק נ"ז ע"ב ד"ה נמצא הקשו דמשכחת טט"ג בשומר שכר בשמיר' בבעלים מבואר להדיא דאף בבעלים חייב שבועה דאל"כ אפילו קפץ ונשבע אינו נקרא טט"ג לענין כפל מוכח דסוברים דרק מתשלומין פטור אבל משבועה שא"ב אינו פטור ויעו"ש שתירצו דשמא אין שייך כפל בטט"ג בענין זה ואפילו שייך אין לחוש. נראה דמסופקי' בבעלים אף דחייב שבועה מכל מקום לענין כפל בנשבע אין דבר ברור להתחייב וע"ש בשטמ"ק הטעם על כל פנים התוס' מסופקים ובר"מ אין מבואר ד"ז ובקצה"ח סי' רצ"א כתב דמספקא להו שמא א"ח שבוע' בשמירה בבעלים ובנה"מ דחה דבריו וה"ר מדברי הרמב"ן הובא בב"י סי' ס' דגם בבעלים חייב שבועה ומכל מקום מסופקים התוס' לענין כפל ועמש"ל לענין שבועה ולענין כפל כעת צ"ע. ודו"ה ג"כ נפרעין ממטלטלין אם יש לו ואם אין לו צריך לשלם מעדיות ע' בב"ק דף ד' ובר"מ כאן:
מנחת חינוך · סימן נ״ד, י״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
