מנחת חינוך · סימן תקמ״ה, ב׳

נטל האם עובר בל"ת ועשה אך כל זמן שהאם אצלו אין לוקין על הלאו דהו"ל לאו הניתק לעשה ואם קיים העשה באיזה זמן פטור על הל"ת אך אם מתה האם או שברחה מחיים או שחטף אותה אחר מידיו ושלחה לוקין כיון דלא קיים העשה כ"ה דעת הר"מ ופוסק כמ"ד קיימו ולא קיימו ע' בכ"מ. ורש"י לו שיטה אחרת בקיימו וכו' דצריך לקיים תכ"ד של התראה (והדברים בענינים אלו ארוכים ועתיקים אין כאן מקומו) וע' כאן בש"ס דמקשה הניחא למ"ד קיימו ולשיטת רש"י ניחא עי' בפרש"י ולדעת הר"מ קשה לכאורה עי' בלחם משנה כאן שישב זה ואין כאן מקומו בענין זה כי הדברים ארוכים. וע' כאן בגמ' מבואר אלא אמר מר ב"ר אשי כגון שנטלה ע"מ לשלחה דלאו ליכא עשה איכא ועי' ברש"י ואפילו לר"י ע"ש מבואר דאם נטלה ע"מ לקיים העשה לא עבר על הלאו כלל רק עשה איכא אם כן לפ"ז בנטלה ע"מ לשלח אפילו מתה אח"כ או אפילו שחטה בידים שביטל אין לוקין על הלאו דלא עבר כלל וצריך עיון גדול על הר"מ שלא כתב ד"ז דבכה"ג אין לוקין אף בלא קיים לבסוף והתוס' בפסחים דף כ"ט כתבו בשם ר"י דהמשהה כדי לבערו אינו עובר כשמבערו לבסוף מבואר דאם עושה ע"מ לקיים העשה אינו עובר ומותר ועי' בשו"ת ש"א שהרבה להשיב ע"ז וכבר האריכו האחרונים אבל על כל פנים מבואר בתוס' דוקא כשמבערו בסוף היינו דמקיים העשה וכאן מבואר להדיא דאף כשאינו משלחו ומבטל העשה לא עבר על הלאו כלל וזה דבר חדש בהרבה ענינים וצ"ע וזה אריכות גדול לדבר בזה ובאתי כעת רק לעורר. ואסור ליקח אם על בנים אפילו לדבר מצוה ואפילו לטהר את המצורע וכ' הר"מ ואם לקח חייב לשלח ואם לא שלח לוקה שאין עשה דוחה לא תעשה ועשה מבואר בדבריו דחולק על הריב"א דסובר דהל"ת נדחה ואין לוקין והר"מ ס"ל דגם הל"ת אינו נדחה ולוקין וכבר הבאתי לעיל במצות השבת אבידה. והנה ל"ד היכי דאיכא עשה ולא תעשה ה"ה היכי דיש רק עשה לחוד דאין עשה דוחה עשה אף דגדול השלום לפי מה דפסקינן דבימי חלוטו מותר בתה"מ ל"ש גדול השלום ע' בתוס' יבמות בשיטה דעליה ואף אם נאמר דשייך ג"כ גדול השלום דאינו מקובל וכו' מכל מקום נתרבה דתשלח אפילו לדבר מצוה אך הר"מ אפשר דסובר מחמת אין עשה וכו' ועיין בלחם משנה במ"ש הר"מ כאן ועיין בס' שעה"מ בהל' נדרים. ולכאורה בש"ס דמפלפל מחמת דאין עשה דוחה ל"ת ועשה הא בלאו הכי ל"ה בעידנא דמיעקר וכו' ואפשר ג"כ דעשה החמור דוחה עשה הקל אף דאינו בעידנא כמ"ש בתוס' בפסחים בפ' תמיד נשחט. או אפשר דהו"ל הכשר מצוה עי' בנמוק"י בב"מ בסוגיא דאין מטמא עבור השבת אבידה. ראיתי בתוספתא כאן אם לקח האם וקודם ששלחה נטרפו האפרוחים או מתו פטור משלוח ולא ראיתי בר"מ ובש"ע זה ולהתוספתא אם נטרפו אח"כ דפטור משלוח לוקין לדעת הר"ם כמו שמתה האם או ברחה דא"י לקיים העשה וז"פ. לפמ"ש דהגמרא ס"ל דאם נטלה ע"מ לשלחה אינו עובר על הלאו כלל אם כן אפשר מותר ליקח האם שתהי' ציפור המשולחת ויקיים מצות שלוח ג"כ רק באמת תיכף נתחייב בשילוח ובכל רגע מוטל עליו העשה אסור ליקח להשהות עד השילוח כי מצוה רמיא עליו בכל רגע ואין עשה דוחה ובפרט דהתורה כתבה דתשלח אפילו לדבר מצוה וכן ראיתי ביש"ש שכ"כ. ובגמ' אבעיא לן מטלית מאי שתחוץ כנפים מהו וכו' בצים מוזרות שני סדרי בצים זה ע"ג זה וכו' זכר ע"ג בצים ונקבה ע"ג זכר וסליקו להו בתיקו דבעינן רובצת ומסופק הש"ס כיון דאיכא דבר החוצץ אפשר דאינו נקרא רובצת על וכו' והר"מ מוסיף אם ע"ג אם ופוסק בכולהו דמשלח ואם לא שלח אינו לוקה ככל ספק. והנה ד"ז דשני סדרי בצים זה ע"ג זה הקשו הראשונים הא מחויב לשלח משום בצים העליונים ואפילו אם אינו רוצה ליקח בצים העליונים הלא משנתינו הריני משלח הבנים וכו' מחויב לשלח והרשב"א תירץ דשם ביצים שלו דהוי מזומנים וחוצץ בין האם לתחתונים ורש"י ותוס' פירשו דהאבעיא אם רשאי ליטול הבצים התחתונים כמו שמבואר לקמן בס"ד דאסור ליקח הבצים כ"ז שהאם רובצת עליהם וע"ז האיבעיא אי הוי חציצה ומותר או לא אבל האם אסור ליטול משום הבצים העליונים עי' בש"ך מכל מקום דברי הר"מ דמיירי לענין שלוח האם צ"ע בד"ז דשני סדרי בצים עי' בלח"מ. והח"צ פי' דלענין הלאו מבעיא לן אם בא ליטול האם עם ביצים התחתונים דלמא הוי חציצה ואינו עובר מה שנוטל האם מעל הבצים העליונים ואינו נוטל הבצים העליונים רק בעשה דשלח וכו' וכבר הבאתי דבריו ותמהתי עליהם דמבואר דאף דנוטל האם עצמה עובר בעשה ולא תעשה ע"ש ומבואר בגמרא דאסור ליטול הבנים כ"ז שהאם רובצת עליהם שנא' שלח וכו' והדר והבנים תקח לך. והנה העובר ע"ז עובר על לאו הבא מכלל עשה וזה מבואר בר"מ ובש"ע. ואפשר אם רוצה ליקח הבנים לדבר מצוה יקח כי עשה דוחה ל"ת הבא מכלל עשה עי' במשנה למלך בה' נערה בתולה בשם הרשב"א ומובא בחיבור זה אך אפשר כיון דדרשינן שלח תשלח אפילו לדבר מצוה גלי קרא דאסור בכה"ג ג"כ דאף לדבר מצוה תשלח והבנים תקח וכו' ובאתי רק לעורר.