מנחת חינוך · סימן תקמ״ה, א׳

לשלח האם מן הקן וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פי"ג מה' שחיטה ובטור ובש"ע יו"ד סי' רצ"ב ואכתוב הדינים בקיצור בס"ד. המוצא קן בדרך של הפקר הן בדרך הן על האילן או על גבי בע"ח או על אדם או על המים והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים ורוצה ליקח מהם מ"ע לשלח האם ואם לקח האם הן אם לקח הבנים ג"כ והן אם לא לקח הבנים רק האם עבר על מ"ע שלח תשלח וכו' ועבר על מצות ל"ת לא תקח וכו'. והנה מ"ש כאן בפשיטות דאפילו אינו לוקח רק האם ואינו נוטל הבנים ומניחן או שמשלחן עובר בעשה ולא תעשה. נראה שאינו דבר ברור דבחולין דף קמ"א מבואר אם אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים חייב שנא' שלח תשלח את האם מבואר דחייב במצות עשה דשלח וכו' אבל אפשר דעל הל"ת לא עבר כלל ונ"מ באם שחטה אין לוקין דלא עבר על הלאו דפשטא דקרא אצל הלאו נאמר לא תקח האם על הבנים היינו שניהם אבל באם לחוד לא וכן העתיק הר"מ לשון המשנה. וראיתי ברש"י בפי' התורה כ' לא תקח האם בעודה על בניה נראה דלא פי' על עם הבנים רק מעל הבנים. אם כן מדבריו נראה דאף על האם לחוד עובר בלאו הזה גם כן. וראיתי שפירש הרא"מ כוונה אחרת ברש"י. שוב ראיתי בשו"ת ח"צ סי' פ"ג שכתב כן דבנוטל האם עצמה אינו עובר בלאו כפשטיה דקרא לא תקח וכו' על הבנים עם הבנים והנוטל אם עצמה עובר רק בעשה כלשון משנתינו. ואני תמה ע"ז הא שם בחולין על משנה זו אמרינן בגמ' תשלח אפילו לדבר מצוה ומפלפל הש"ס טעמא דכת' רחמנא תשלח וכו' הא הו"ל עשה ולא תעשה ומתרץ לא צריכה דעבר וכו' וע"ש קושיא ופירוקא ומסיק כגון שנטלה על מנת לשלחה דלאו ליכא וכו' ועשה סד"א דיבוא עשה זו דגדול השלום ותדחה העשה וכו' ול"ל לדחוקי כולי האי הו"ל לתרץ בקיצור דאם רוצה להניח הבנים רק ליקח האם ומצורע דליכא רק עשה ה"א דיבא עשה וידחה עשה כ' רחמנא תשלח וכו' ומנ"ל להש"ס לפלפל באריכות בזה אלא ע"כ דבכ"ע דנוטל האם עובר על עשה ולא תעשה ולפענ"ד דברי רש"י בחומש שהבאתי הכוונה כמ"ש דאי כהרא"מ דצריכה להיות רובץ וכו' ע"ש הי' צריך רש"י לפרש על רובצת וכו' ולענ"ד האמת כמ"ש דכוונתו דעל האם לחוד עובר ג"כ בלאו הזה והעשה אף דלא לקח הבנים כנלענ"ד בעזה"י ומבואר בגמ' דמצא קן בשמים היינו עוף נושא קן באויר אינו חייב בשילוח דלא איקרי דרך והר"מ השמיט זה ומל' הר"מ שכ' המוצא קן במים וכו' שדיבר הכתוב בהוה הו"ל לכתוב ד"ז. ואפילו אם אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב בשילוח דכתיב קן וכו' ועיין בר"מ היו אפרוחין מפריחין וא"צ לאמם פטור היו הבצים מוזרות פטור אפרוחים טריפה פטור משילוח דכתי' תקח לך ולא לכלביך. היתה האם טריפה חייב בשילוח וילפינן מקרא ע"ש ואיבעיא לן בגמ' הושיט ידו לקן ושחט מיעוט סימנים מאי מי אמרינן אי שביק מטרפי ובעינן לך וכו' א"ד כיון דבידו לגמור ליגמר וכו' תקח לך וחייב בשילוח ופשטא דגמ' מבואר דעל אפרוחים קאי ועי' ברש"י. והנה האיבעיא בשחט מקצת סימנין נראה דאם שחט כל הסימנין אף שמפרכסת דכשרים בודאי א"צ שילוח כי המה מתים ואם האם רובצת על אפרוחים מתים בודאי א"צ שילוח וא"צ לימוד תקח לך רק בטרפה דהם חיים צריך לימוד אבל במתים א"צ לימוד וז"פ. והנה לדעת הר"מ בפ"ג מה' שחיטה דנקיבת הושט הוי נבילה מחיים עי' ביו"ד סי' ל"ג אם כן אף במקצת סימנין הו"ל מתה אם כן למה יש צד שחייב בשלוח. אך כבר כתבו שם האחרונים דדעת הר"מ דהוי טריפה מחיים או נבילה ומכל מקום אינו מטמא מחיים דלא הוי כמתה עי' בנה"כ ובכרו"פ ובתב"ש שהאריכו בזה ועיין בר"מ מה' אה"ט דאף בנשחטו ב' הסימנים אינה מטמאה קודם שתצא נפשה אם כן נראה היפך ממ"ש לעיל דאם שחט כל הסימנים כ"ז שמפרכסין הם כחיים וחייב בשלוח ורק האבעי' הוא בשחט מקצת סימנין כיון דאלו שבק להו מטרפ' כמו שמבואר בגמ'. והר"נ והטור הבינו בדברי הר"מ שכתב ד"ז שחט מקצת סימנים קודם שיקחנה וכו' דאאם קאי והר"ן הקשה עליו דמ"ש מאם טריפה דחייב לשלח ולוקה ואם כי יש לחלק בין טריפה לנבילה אך לפמ"ש דגם לדעת הר"מ לא הוי כמתה אם כן למה אינו משלח בלא גמר וגם אפילו שחט כל הסימנים כיון שהיא חי' למה לא תהא חייב בשילוח ע"כ העיקר כמ"ש הכסף משנה דגם הר"מ קאי על האפרוחים ע"ש ועי' בש"ע. עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור או עוף טהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור מלשלח עוף טהור ע"ג ביצים טהורים שאינן מינה אבעיא ומשלח מספק. ומבואר דוקא על שאינה מינה אבל על מינה אף שהיא לא הולידה הביצים או האפרוחים חייב ודאי בשלוח ולוקין. ועוף קורא נקיבה על אינה מינה הטהורין דעת הר"מ דג"כ הוא ספק ואין לוקין ודעת הרבה פוסקי' דהוי ודאי ולוקין עי' בש"ע. הי' זכר רובץ על הקן פטור אפילו בקורא ודוקא רובצת היתה מעופפת וכו' או יושבת בין הקנים בין רובדי האילן עי' בר"מ ובש"ע הדינים ולא אכפול מה שאין בו חידוש.