מנחת חינוך · סימן נ״ד, ו׳

וחרש שוטה וקטן שגנבו פטורים מכפל אפילו לאחר שיגדיל או שישתפה וקרן אם הוא בעין מחזירין ממנו ואם אבד פטור אף כשיגדיל ודיני קרן עוד יבואר אי"ה לקמן פ' ויקרא מדין הקטנים וער"מ והרב המגיד אף דקטן או"נ אין ב"ד מצווים להפרישו דוקא בעבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו מצווים להפרישו ע"ש. וב"נ שגנב מישראל או מב"נ חבירו חייב מיתה ולא ניתן להשבה ויבואר בקונטרס ב"נ בעזה"י. וד"ז דכפל אין דנין עתה דקנס הוא ובעינן ב"ד סמוכים ועטח"מ סי' שמ"ט מביא שני דיעות אי מהני תפיסה האידנא כיון דהוא יותר ממה שהזיק דעת הרמ"ה דל"מ תפיסה בכפל ודעת הרא"ש דמהני תפיסה ועשו"ע סי' שמ"ח בסמ"ע שכתב דדעת המחבר בש"ע כהרמ"ה דל"מ תפיסה ודעת הרמ"א כהרא"ש ע"ש ועח"מ סי' א' בסמ"ע סקי"ח. ואם הגנב אין לו לשלם כלל נמכר בגנבתו ודוקא איש ולא אשה והדינים של מכירת איש כבר ביארנו בהתחלת הפרשה מצות ע"ע ואינו נוהג אלא בזמן היובל עיין לעיל ואם שני שותפים בדבר וגנב א' מן השותפים דבר המשותף חייב גם כן כפל אך דו"ה אינו משלם כמש"ל אי"ה גבי דו"ה ושם הוא גזירת הכתוב אבל כפל משלם. וכ"ה בש"ס ע"ה ע"ב. ושני שותפים שגנבו אצל אחד והגביהו שניהם שניהם חייבים. ואם גנב משני שותפים גם כן חייב בכפל. ואם גנב משני שותפים והודה לא' וכפר לא' והביא השני עדים לזה שהודה פטור מטעם מוב"ק ולהשני שכפר חייב כ"ה בש"ס ור"מ כאן פ"ג ה"י ובטור סי' ש"נ ועיין בב"ח הובא בקצה"ח כ' דמיירי שהודה לאחד בב"ד אחד וכפר להשני בב"ד אחר דאל"כ לא יתחייב לשני דמסתמא כיון דהודה לא' מן השותפים כאלו הודה גם להשני והנה מה שמחלק הב"ח בין ב"ד א' לב"ד אחר עקצה"ח מה שפלפל בזה ויבואר אי"ה במק"א. אך לכאורה לפי מה שנתבאר בב"ק ק"ח ע"ב גבי תבעוהו וכו' תבע שומר לגנב והודה וכו' מבואר שם להדיא דהודאת קנס אינו נפטר מטעם מודה אלא בפני הבע"ד אף שהוא מודה בב"ד סמוכים כדין מודה בקנס מכל מקום בעינן בפני בע"ד אם כן יכול להיות דלא הי' השותף השני והודה לזה ואח"כ כפר לשני דלא מהני מה שהודה לראשון על חלק השני כיון דלא הי' שם אך באמת כמו שם בשומר אם באמת נשבע כיון דניחא לי' לבעלים ה"ל כהודה בפניו ע"ש אם כן מכ"ש בשותפים דא"צ הרשאה מודה לא' מן השותפים הו"ל כאילו הודה לחבירו ג"כ בפניו ונפטר ע"ש. אך למדנו דכל מב"ק אם לא הודה בפני הבע"ד אינו נפטר בהודאתו מחמת מודה בקנס אם כן בגונב מחרש שוטה וקטן והודה להם אינו נפטר בהודאה אם הביאו עדים אח"כ דחרש שוטה וקטן כשלא בפניו נינהו ואם לא הביאו עדים דל"מ הודאתו לפטור אי מהני הודאתו לחיוב עחה"מ סי"א בש"ע וסמ"ע וש"ך ויו"ד סי' רס"ז ה' עבדים. והנה בר"מ אינו מבואר להדיא ד"ז בפ"ג מהלכות גניבה שכתב בפני ב"ד ובב"ד לאפוקי חוץ לב"ד ע"ש ולא כתב ד"ז דבעינן לפני הבע"ד אך בפ"ד שכתב ד"ז דתבעו שומר וסובר כגירסת רש"י מבואר שסובר ד"ז. ועקצה"ח סי' פ"א סק"י הקשה ע"ז מסוגיא דר"ג ששמח דטבי עבדו יוצא לחירות דהש"ס אוקמי' שלא בב"ד אודי ות"ל דלא הי' טבי שם כמשמעות שם בגמרא ואי"ה יבואר במק"א. ונסתפקתי בגונב וולד בהיותו נ"מ דקיימא לן הקרן שייך לבעל וכפל לאשה ע' כתובות פ' ע"ב מי הוא הבע"ד בזה דאם מודה בפניו נפטר ועיין בקצ"ח סי' פ"א סק"י וצ"ע: