מנחת חינוך · סימן נ״ד, ה׳

ועמהרי"ט אלגאזי פלפל בגונב הקדש מבית בעלים שמבואר כאן בר"מ דפטור מכפל אף אם נאמר כהסוברים דכ"ז דהקדש בבית הבעלים יכולים הבעלים לחלל לכתחלה שוה מנה על פרוטה ע"ל בחיבורי הבאתי זה אם כן יש לו לבעלים ממון שיכולים לפדותו מכל מקום פטור וא"ד לפ"ח ע"ש באורך וגם בהקדש שגנב מבית הבעלים פטור אף דיכול לשאול על הקדשו מכל מקום ל"ה שלו עיין פסחים סוגיא דהואיל ואין כאן מקומו. והנה בגונב הקדש מבית בעלים ובאו עדים ופסקו הב"ד להחזיר את הגנבה ולא כפל והחזיר ואח"כ נשאל הבעלים על הקדשו וה"ל חולין למפרע אם כן אפשר דצריך השתא לשלם כפל. אך באמת בב"ק דס"ח מבואר דאם חזרה קרן לבעלים קודם שבאו עדים א"ח כפל ע"ש ברש"י ונראה דל"ד תלוי בביאת עדים רק תלוי בגמ"ד של הב"ד כיון בקנס אינו אלא בגמ"ד עש"ס ור"מ וראב"ד בהשגות בהלכות כאן פ"א אם כן הב"ד לא פסקו כפל דהיה אז הקדש ועתה כשתובע כפל ה"ל חזרה קרן לבעלים וא"ח בכפל. אך משמע שם לפי המסקנא דאמרו חייב אתה ליתן לו ל"ה גמ"ד ע"ש וחייב בכפל חזינן דעיקר תלוי בעדים בשעת ביאת עדים דהי' הגנבה בידו ואם כן כאן דאגלאי מלתא למפרע דהיו דנין על חולין ועדים באו דהי' אז הגניבה ביד הגנב אם כן יכולים הב"ד עכשיו לחייבו כפל עפ"י העדים. מכל מקום י"ל דוקא לענין דו"ה לא הוי חייב אתה ליתן גמ"ד אבל לענין קנס ה"ל גמ"ד ונ"מ אם בא לב"ד אחר והודה שנגמר הדין ואמרו חייב אתה ליתן לו בב"ד אחר חייב ול"ה מב"ק כמבואר בש"ס דאם מודה שעמד בדין ל"ה מודה בקנס אם כן דוקא אם הקרן בידו בשעת גמ"ד חייב בכפל אבל בהחזיר קודם גמ"ד אף שבאו עדים אחר כך אפשר שפטור מכפל דה"ל חזרה קרן לבעלים ומכל מקום צ"ע ולענין מודה בקנס יבואר אי"ה במק"א אבל אם הב"ד חייבו אותו להחזיר ועדיין לא החזיר והבעלים נשאל על ההקדש בודאי מחייבים אותו כפל עפ"י העדים אני מסופק אם כשהיה הקדש הודה מעצמו ואח"ז נשאל עליה והביא עדים אם הודאה ראשונה פוטר כדין מוב"ק דאגמ"ל דמוב"ק א"ד כיון דכתיב אשר ירשיעון ודרשינן פרט למרשיע א"ע אם כן דוקא במקום שמרשיע א"ע שחייב אם באו עדים והוא מרשיע גזירת הכתוב דפטור אבל כאן בשעת הודאה ל"ה כלל מרשיע א"ע כי אפילו הב"ד א"י להרשיע אותו עפ"י עדים כי א"ח כפל כלל אם כן ל"ה מרשיע עצמו כלל ואח"ז שנשאל אפשר משלם כפל על פי עדים ול"מ הודאה ראשונה כי לא הי' מרשיע עצמו אז וצ"ע. והגונב תרומת ישראל מה שהפריש ואין לישראל בה אלא טוה"נ עיין ר"מ כאן דאינו משלם כפל דטוה"נ אינה ממון ועש"ך סי' ש"נ ואין כאן מקומו להאריך. והגונב טבלו של חבירו משלם לו דמי טבלו לא דמי חולין לבד שיש בו עיין בקדושין שם הטעם וכ"ה בר"מ. והגונב חלבו של חבירו ואכלו אף דאתרו בי' למלקות מכל מקום חייב דעל הגנבה מתחייב בשעת הגנבה ומלקות א"ח אלא בשעת אכילה ועיין בסוגיא דכתובות. והגונב בין איש ובין אשה א' מכל האישים חוץ מב"נ וחוץ מחרש שוטה וקטן חייבים בכפל אך עבד וא"א אין להם לשלם אבל אם נתגרשה האשה ונשתחרר העבד מחויבים לשלם דב"ח נינהו רק דאין להם לשלם עתה ואימת שיש להם צריכים לשלם: