מנחת חינוך · סימן נ״ד, ט״ז

מכר ונתן חוץ מאחד ממאה שבו או ששייר דבר הניתר עמה בשחיטה פטור מדו"ה וחוץ מקרנה וגיזתה דאינו ניתר עמו בשחיטה חייב בדו"ה ובש"ס דע"ח אבעי' בגמרא במכר מעוברת למ"ד עובר ירך אמו ודאי הוי שיור ופטור אלא למ"ד עובר לאו ירך אמו מי נימא כיון דמחובר הוי שיור א"ד וכו' ולא אפשיט'. והר"מ כאן השמיט אבעיא זו ודעת הר"מ בעובר אי ירך אמו או לאו רמזתי לעיל בחיבורי ועשה"מ שהרגיש למה השמיט הר"מ האבעי' ופלפל בדעת הר"מ באריכות. ואם מכר והקנה לו לאחר ל' יום ובתוך ל' יום הוכר הגנב דעת הר"מ דפטור מדו"ה ובהה"מ היה לו גירסא אחרת וגרסתינו אם הקנה לו לשלשים יום וגם זה אמת דהו"ל כשכירות ופטור. גנב וקטע ממנו אבר ואח"כ מכרו אבעי' בגמ' אי הוי שיור כיון דמאי דגנב לא מכר ועלתה בתיקו ופסק הר"מ כדרכו אי תפס ל"מ מיני'. ומכרה חוץ ממלאכתה היינו אם ירצה לשחוט הוי של הלוקח אבל המלאכה שייר לעצמו וכן מכרה חוץ מל' יום ולאחר ל' יום דכבר חלה המכירה הוכר הגנב הוא ג"כ תיקו ופסק הר"מ דמהני תפיסה והראב"ד חולק אפילו אם נימא דבתיקו גבי ממון מהני תפיסה מכל מקום בקנס לא מתחייב רק אם פסקו הב"ד דין ברור ועבמ"מ והובאו הדברים לעיל בחיבורינו. ואם גנב ואחר יאוש הקדיש דההקדש חל דעת הר"מ דאין חילוק בין קדשי מזבח או קדשי בה"ב מכל מקום פטור על הקדשו ול"א מ"ל מכרו להדיוט או מכרו לשמים ואחר ההקדש אם טבח ומכר פטור דה"ל של הקדש ואם לפני יאוש הקדיש חייב על הטביחה ומכירה אח"כ דאינו הקדש כיון דהוה לפני יאוש ודעת הראב"ד והתוס' עיין בסוגי' סוברים דוקא אם הקדיש למזבח א"ח בדו"ה על ההקדש אבל אם הקדיש לבה"ב חייב דו"ה על ההקדש דמ"ל מכרו להדיוט או לשמים ובתוס' כתבו דאפילו הקדיש ולא מסרו ליד הגזבר כמו דאמרינן בהקדש אמירה לגבוה כו' אף דלא אהני מעשיו כלל קודם יאוש מכל מקום ה"ל כמו מכרו להדיוט לפני יאוש דג"כ לא אהני מעשיו ומכל מקום חייב לפסק הלכה כר"נ שם ה"נ. וז"פ אם מכר ונתן ואח"כ חזר ולקח אצל הלוקח אפילו בשעה שהוכר הגנב היה הגנבה אצלו שחזר ולקח קודם מכל מקום כיון דבאו עדים שמכר בודאי חייב כיון שעשה מעשה המכירה חייבו רחמנא. ובהקדיש לב"ה לשיטות הנ"ל אם שאל על הקדשו כיון דנעקר למפרע ה"ל כאילו לא הקדיש כלל בודאי פטור וז"פ. ונראה דאם הקדיש לבה"ב לפני יאוש לשיטות הנ"ל דחייב דו"ה דמ"ל מכרו לשמים או להדיוט וכתבנו דמהני שאלה נראה דאף בהקדיש ע"ד רבים מהני שאלה כי גם הרבים מסכימים כיון דבאמת אין ההקדש חל למה לא יסכימו ועדיף מלדבר מצוה דמהני שאלה ואפילו עד"ר ועש"ך סי' רנ"ה.