והנה אף דבכה"ת קי"ל דאין שלד"ע ולא מצינו זה חוטא וזה מתחייב מכל מקום בטביחה ומכירה מרבינן והוא גזירת הכתוב דהמשלח וטובח או מוכר ע"י אחר חייב דכאן ישלד"ע. ואם עשה שליח לשחוט והשליח שוחט בשבת כיון דישלד"ע לענין טביחה ועל חילול שבת אין המשלח חייב. אם כן אין מיתה של השליח פוטרת המשלח חייב המשלח בדו"ה כ"ה בר"מ כאן בזה"ל. והטור כת' בשם הר"מ דאפילו עשה שליח לשחוט לו בשבת ושחט השליח בשבת מכל מקום חייב המשלח. והמשל"מ כת' דדברי הר"מ מדוקדקים דוקא אם לא עשה שליח לשחוט בשבת והשליח בעצמו שחט אז חייב המשלח אבל אם עשה שליח בפירוש לשחוט בשבת פטור המשלח דאשלד"ע אף דבטביחה ומכירה ישלד"ע מכל מקום בנתערב איסור אחר אשלד"ע. עיין ר"מ פ"ז מהלכות מעילה ובשער המלך ובקצה"ח סי' רל"ב שכת' כדעת הטור והאחרונים האריכו בזה. ואם עשה שליח והשליח שחט לע"ז אף דלענין טביחה ישלד"ע מכל מקום כיון דעשה מעשה פורתא אסרה בהנאה ופטור דלאו דמרה קטבח רק באומר בגמר זביחה עובדה ול"ש לצעורי קמיכוין ע"ש בתוס' ובאחרונים והר"מ אינו מביא זה בפירוש ומכלל דבריו נשמע דאה"נ פטור וסמך אמ"ש הדינים במקומות מפוזרין. ואם טבח ומכר ע"י חרש שוטה וקטן בענין דהשחיטה כשרה כמבואר ביו"ד סי' א' לכאורה אף דמרבינן דבטביחה ומכירה ישלד"ע מכל מקום הנהו לאו בני שליחות נינהו כלל כידוע אם כן פטור. אך במהרי"ט כתב דהתורה ריבתה גבי טו"מ דאפילו ע"י הנהו דלאו בני שליחות נינהו מכל מקום חייב המשלח ובקצה"ח סי' רצ"ב הביא דבריו וע"ש באריכות. ואם גנב ומכר או נתן במתנה או החליף ואפילו אם מכר ע"י שליח חייב בדו"ה וכן מכר קודם יאוש דלא קנה לוקח כלל ומכ"ש מכר לאחר יאוש דהלוקח קנה חייב בדו"ה והוא בש"ס ובר"מ פ"א. ונראה דאף דקודם יאוש ג"כ חייב אף דלא קנה הלוקח מכל מקום א"ח המוכר בדו"ה רק אם הי' קנין אף דלא קנה כיון דאינו שלו מכל מקום בהכי חייבי' רחמנא אבל אם לא הקנה לו בקנין המועיל בדבר שהוא שלו ל"ה בכלל ומכרו ובודאי פטור. ולכאורה אני מסופק אם מכרו בקנין דרבנן כגון אג"ק ומשיכה וכדומה אי תלוי בהשיטות אם ע"י דרבנן נעשה ד"ת והובאו הדברים כ"פ בחיבורינו. אך נראה כיון דעיקר הטעם דסברי דע"י דרבנן נעשה ד"ת הוא מכח הפקר ב"ד הפקר וכאן ל"ש הפקר ב"ד דבאמת לא הפקירו דלא קנה כלל הלוקח דה"ל אינו שלו אם כן לא נעשה דאורייתא אך לאחר יאוש דקנה הלוקח אזי בקנין דרבנן תלוי בשיטות הנ"ל וצריך להאריך ואין כאן מקומו.
מנחת חינוך · סימן נ״ד, ט״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
