מנחת חינוך · סימן נ״ד, י״ד

והגונב בהמה ושחטה בעזרה חייב בדו"ה וכ' הר"מ כאן בהא אף על פי שחשב"ע אסורין בהנאה הואיל ואסורין מדבריהם ה"ז חייב לשלם תשלומי דו"ה עכ"ל. וזה מבואר בב"ק דע"ב דאיסור הנאה א"ח בדו"ה דלאו דמר' קא טבח ומקשה הש"ס על חשב"ע ומתרץ דחשב"ע לאו דאוריית' ע"כ חייב בדו"ה דרבנן לא אתי לאקולי ע"ש. ואם חשב"ע מן התורה אסור צריך לאוקמי בשחט בחוץ וגמרו בפנים דאי שחט כולו בפנים כיון דישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף נאסר תיכף בתחלת השחיטה ולאו דמרה קטבח כי דו"ה בכ"ע א"ח אלא בגמר שחיטה ע"ש. והנה כאן מבואר בר"ם להדיא דחשב"ע אינו רק איסורא דרבנן לא מן התורה וקרי לי' דרבנן לשיטתו כל דאינו מפורש בתורה קורא לי' ד"ס דכאן אלו הי' איסור תורה לא הי' חייב כמבואר. וער"מ פ"ב מה' שחיטה בכ"מ ולחם משנה פלפלו בדעת הר"מ אי חשב"ע דאורייתא או לא ובכ"מ נוטה לסברא זו דאסור מן התורה לדעת הר"מ וכאן מבואר להדיא דאסור רק מדרבנן וצריך אריכות גדול. וגם מוכח מהר"מ כאן דסובר ישנו לשחיטה מתוע"ס דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף א"צ טעם מחמת שהוא דרבנן כמבואר בגמ' ועיין בחולין כ"ט ובתוס'. ובאחרונים נחלקו בדעת הר"מ אי סובר כר"י או כרשב"ל ומכאן מוכח דסובר כר"י ע' בס' ראש יוסף להפמ"ג ובפתיחה הכוללת לה' שבת ואין כאן מקומו להאריך. וגנב וטבח בשבת או לע"א בעצמו פטור מדו"ה מחמת קלב"מ אפילו בשוגג דח"מ שוגגין פטור מתשלומין. ואם טבח ביוה"כ אם התרו בו למלקות פטור ג"כ ואם לא התרו בו חייב דחייבי מלקות שוגגים חייבים בתשלומין וכן אם מכר באיזה צד שיש חיוב מיתה או מלקות פטור עיין בגמרא ור"מ כאן פ"ב. וטובח ע"י אחר יתבאר בסמוך. ואם טבח שור הנסקל פטור דלאו דמר' קטבח כיון דאסור בהנאה ואפילו היכי דגורם לממון ע' בב"ק דע"א ע"ב מכל מקום לפסק הלכה פטור ואין להאריך בזה.