מנחת חינוך · סימן נ״ד, י״ב

ודיני דו"ה כן הוא הגונב שור או שה ודוקא שני המינים הללו בלבד וטבח או מכר צריך לשלם חמשה בקר תחת השור וד' צאן תחת השה וזה עם הקרן והכפל וצריך ג"כ שיקנה הגנבה כמש"ל או בהגבהה או במשיכה ואם לא קנה וטבח או מכר ברשות הבעלים פטור דהו"ל רק דין מזיק ודו"ה הוא קנס וחייב עפ"י עדים דוקא ואם הודה מעצמו פטור דמב"ק פטור ואם הי' עדים על הגנבה ונתחייב בקרן וכפל עפ"י ואח"ז הודה בעצמו על הטביחה והמכיר' ובאו עדים אח"כ על הטביחה והמכירה חייב על פי העדים דמב"ק ולא מחייב עצמו במידי כי הכא שלא נתחייב כלל על הטו"מ אינו נפטר בבאו עדים אח"כ כי באו עדים אחר הודאה אינו פטור אלא אם כן התחייב עצמו בהודאתו כגון קרן אבל לא התחייב עצמו בהודאתו כלל ל"מ הודאתו לפטור בבאו עדים אח"כ והדינים מבוארים בר"מ כאן פ"ג ובמק"א. והגונב מן הגנב אף לאחר יאוש מכל מקום כיון דיאוש ל"ק אין הגנב משלם כפל ולא דו"ה אם טבח או מכר דלגנב לא משלם כיון דאינו שלו ולהבעלים אין משלם מפני שלא גנב מרשותן ובין טבח ומכר קודם יאוש או לאחר יאוש. הכלל אם לא קנה עדיין דל"ש לומר שלו הוא טובח ומכר חייב בדו"ה. וטבח ומכר בשל עכו"ם והקדש כמו דפטור מכפל פטור מדו"ה דדו"ה אמר רחמנא ולא ג' וד' ואפילו קדשים קלים וגם קדשים שחייב באחריותן מכל מקום פטורים מדו"ה כ"ה בר"מ. ומה שיש לפלפל בקדשים קלים כבר רמזתי קצת ואין כאן מקומו. ודוקא ששחט שחיטה כשרה אבל שוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר פטור מדו"ה אבל השוחט ונמצאת טרפ' או שוחט לרפואה ולכלבים חייב בדו"ה. והשוחט בן פקועה פטור דלאו שחיטה היא כיון דא"צ שחיטה וכעת ל"מ זה בר"מ מבואר להדיא והוא בש"ס דב"ק דק"ו ע"ב. הגונב את הקטעת או חגרת או סומא או טרפה או שגנב בהמת השותפים וטבח ומכר חייב בדו"ה והגונב כלאים חייב ג"כ בדו"ה ועבב"ק דע"ד ופרש"י כלאים הבא מן התייש וכבשה וע"ש דמרבינן כלאים מקרא וכ"כ הר"מ כאן. והנה ל"ד שור ושה אלא מין שור והן זכרים והן נקבות וכן שה נכלל ג"כ מין עזים כמבואר בכ"מ בש"ס וער"מ ה' בכורים גבי פדיון חמור ע"ש. אך כלאים אף שבא משני בהמות שכ"א כשר להקרבה מכל מקום פסול לקרבן אצטריך כאן לרבויי עיין בסוגי'. ועיין בחולין פאו"ב ופ' כיסוי הדם ופ' הזרוע ובר"מ ה' שחיטה ויו"ד במקומות הנ"ל לענין הבא מבהמה וחיה לענין דינים הנ"ל ורבנן סוברים דשה ואפילו מקצת שה ומספקינן אם חוששין לזרע האב ע"ש באריכות ואין כאן מקומו.