מנחת חינוך · סימן תקל״ב, ג׳

וכהן מותר רק בביאה ראשונה דלא דברה תורה רק נגד היצר ואח"ז אין עושה לה שום דבר כי אינו ראוי לישא אותה בגרותה דכהן אסור בגיורת כן פוסק הר"מ כלישנא בתרא בסוגי' שם בקידושין ועיין בקדושין שם בל"ק דרב סובר אפילו בביאה שני' שרי כיון דאשתרי אשתרי כו' אם כן אמאי נאדי ל"ב מסברא ואוסר לרב ולא אמרינן הואיל כו' אך ל"ב סובר דל"ש כיון דאשתרי כיון דלא הותר ביאה ראשונה דלא דברה תור' כו' והו"ל רק דחוי' ל"ש הואיל ואשתרי ועיין באהע"ז בסי' ט"ו בב"ש ס"ק י"ח (ע' בהשמטות שכתבתי דבחידושי הרשב"א מבואר כדברינו). והנה הר"מ כ' בכהן דביאה שני' אסור נראה בישראל במצרית ואדומית מותרת דכך גזה"כ ושאני כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות כמבואר שם בגמרא והתירה התורה אף פסולי קהל ומותר ליקח אותה לאחר גירותה ועיין במקנה בסוגי' זו וצ"ע. והנה אם אמר דבמצרית ואדומית אף ביאה שני' הותר אף דלא שייך דברה תורה יש לספק אם גרשה או מת אם מותר לישראל אחר לישא אותה אפשר כיון דהותרה הותרה צ"ע. כ"ז כתבתי לשיטת הר"מ כמו שנלפענ"ד. וע"כ של ישראל שהי' במלחמ' ודאי מותר בב"ר ואפש' דע"כ בגוי' משרי שרי כמ"ש התוס' בסוף ע"ז בד"ה אידכר כו' ובנדה דף מ"ז בד"ה מסר כו' אך אפשר בפרהסיא אסור דהתוס' כתבו שם דלא גזרו עליו משום נשג"ז עיין שם והכא הוי פרהסי' ואין כאן מקומו ע"כ יותר בב"ר ולא עדיף מישראל גמור אך לאחר שנתגיירה אסורה עליו לשיטת פוסקים דסוברים דהוא מן התורה ועבר משום לא יהיה קדש מכל מקום אפשר דכאן מותרת כמו מצרית ואדומית כמ"ש לעיל ושניהם מוזהרים או לא שייך כאן דהתורה התירה לו לאשה דדרשינן מלקחתה וכו' לקוחין ולאחר גירותה אין קדושי עבד תופסין בגיורת אם כן אסור לו ליקח אותה בגירותה וצ"ע. וכן ח"ע וחב"ח דיהי' ג"כ ספק קידושין ואפשר אין כאן קידושין ל"ש לקוחין וכו' והבן. ושיטת רש"י בקדושין כפי מה שפרשו בו התוס' שם דסובר דאף ביאה ראשונה אסור עד אחר כל המעשים וזה פלוגתא בירושלמי ופוסק רש"י כמ"ד דסובר דאסור בב"ר עד אחר כל המעשים וכן נוטה דעת הרמב"ן בפי' התורה והתוס' בקידושין ובסנהדרין הרבו עליו קושיות ומביאין דדעת ר"ת כשיטה שכתבנו לעיל היינו דעת הר"מ והנה לפלפל בזה הוא אריכות גדול ואין כאן מקומו בח"ז ואכתוב שיטתם כפי שלמדתי מדברי הרמב"ן בפי' התורה וכ"ה. אם רואה יפ"ת ורוצה בה צריך ליקח אותה לביתו ואם רוצית לקבל גירות מרצונה מותר בה היינו לאחר הבחנה הכלל היא גיורת גמורה וא"צ לעשות שום דבר כמ"ש לעיל לשיטת הר"מ וזה מוסכם אך אם אינה רוצית והוא רוצה בה יעשה בה המעשים המבוארים בתורה ואח"ז אעפ"י שאינה רוצית להתגייר מטבילה ומגיירה בע"כ ואחר הבחנה או במקום שא"צ הבחנה כמ"ש לעיל ונדבר כאן רק מד"ז ולא מדין הבחנה כי ד"ז הוא מהתורה מותר לבוא עליה ביאה ראשונה ואעפ"י שנתגיירה בע"כ ואין גירות בע"כ והרי היא כעכומ"ז לכל דברי' מכל מקום מותר בה בב"ר דלא דברה תורה וכו' ורש"י בסנהדרין דף כ"א דמבואר שם דתמר בת יפ"ת הוי והיתה מותרת לאמנון כי לא היתה בת דוד פירש"י בד"ה תמר וכו' קודם שנתגיירה אמו מעכה בלב שלם ילדה לדוד את תמר וכו' ואח"ז פרש"י עדיין לא נתגיירה אמו וכו' והולד נכרית כמותה ולא הי' לה עמו קרבות אב וכו' ונראה מדבריו הראשונים שנתגיירה אך לא בלב שלם ולשיטתו אזיל דאסור בב"ר עד אחר גירות בע"כ היינו לאחר כל המעשים אם כן בא דוד עליה בגירותה ומכל מקום לא היתה בתו של דוד כי וולד נכרית כמותה היינו כיון שהיה בע"כ והוי נכרית גמורה רק ב"ר התירה התורה בכה"ג. ואיני מבין דעת הרא"מ שכ' דגם דעת רש"י בקידושין דב"ר מותר בגיותה קודם כל המעשים. ומ"ש רש"י שלא ילחצנה במלחמה לבוא עלי' היינו שיביאה במקום מוצנע כמ"ש הר"מ וכ"כ הב"ש בסי' ט"ו ס"ק י"ח בכוונת רש"י ובאמת רש"י כאן בסנהדרין דבריו מפורשים דאסור בב"ר עד אחר כל המעשים דכ' דמעכה ילדה את תמר קודם שנתגיירה בלב שלם ולא כ' דבא עלי' בגיותה אך באמת סובר דאסורה בגיותה אף ביאה ראשונה וצ"ל דהי' אחר המעשים ונתגיירה בע"כ ודברי הרא"מ וב"ש צ"ע. ואני איני מבין דעת רש"י וגם התוס' שהקשו על דבריו אם הוא לאחר כל המעשים הו"ל גיורת ואמאי קרי לה נכרית וכן הקשו דהיתה תמר בת דוד ויישבו בדוחק מנ"ל לרבותינו ד"ז דאפשר מאן דס"ל דגם ב"ר צריך להיות אחר כל המעשים מכל מקום יכול להיות דהתורה התירה אף שלא נתגיירה כלל כיון דהיו כל המעשים וגלחה וכו' ואפשר דאין חילוק רק דזה סובר דמותר קודם המעשים וזה סובר דאסור עד לאחר כל המעשים אבל טבילה וגירות אינו מוזכר בתורה אפשר דהתורה התירה אף בגיותה כיון דביאה זו לשיטתם היא כנגד היצר אף דהי' לה החודש של בכי אם כן אפשר מותר אף בלא נתגיירה כלל כי מ"ל אם נתגיירה בע"כ דהוי עכומ"ז עוד והבן ממנה הוי עכו"ם ומכל מקום התירה התורה אם כן אפשר בלא נתגיירה כלל ג"כ הדין כך אך כיון דהביאו בשם הירושלמי ואין הירושלמי בידי אולי מצאו במק"א א"י לפלפל בזה. והנה רש"י בקידושין כ' בד"ה ליקוחין יש וכו' קידושין תופסין אעפ"י שהיא נכרית שהרי אינה מתגיירת מדעתה וכו' מבואר ג"כ דעת רש"י דלאחר גירותה היא נכרית כמו שפירש בסנהדרין. ואיני מבין קושיתם עליו מתמר כיון דלשיטת רש"י הית' נכרית גמורה. והנה לד"ה לא התירה התורה לישא עכומ"ז כמ"ש הר"מ וצריך לגיירה רק בביאה ראשונה דברה תורה כנגד היצר לשיטה זו ג"כ אחר הב"ר בודאי אסור לישא אותה עד שמגיירה ברצונה כיון דאין הגירות הראשון נחשב גירות. שוב ראיתי בס' אבני מילואים סי' ד' שמביא דברי הריטב"א על קושית התוס' על רש"י מתמר דהי' אחר גירות ותירץ דרש"י ס"ל כיון דהוי בע"כ דין עכומ"ז יש לה כמ"ש לעיל וכתב דר"י דס"ל לאחר כל המעשים אחר הגירות פליג על הברייתא ליקוחין יש לה היינו דקידושין תופסין דבאמת אין קידושין תופסין בה ע"ש. אם כן לפ"ז נראה דאחר ביאה ראשונה אסורה לו עד שמתגיירת בלב שלם. והנה לפי' זה נראה מ"ש בתורה ובעלתה והיתה לך לאשה ובעלתה היינו ביאה ראשונה אחר גירות בע"כ והיתה וכו' אם תרצה להתגייר ויכול לגלגל עמה שתתגייר מרצונה ומחזיקה לאשה ומקדש אותה קדושין אחרים כדמו"י כמו שהפירוש בפסוק לדעת הר"מ דהוא רשות דמגלגל עמה עד שתרצה ונושאה בכתובה ובקידושין והיה הפרשה זו רשות וברצונה תלוי ה"נ לשיטה זו ואח"כ וכו' היינו לאחר כל המעשים לאחר גירות בע"כ והיתה וכו' אם מתגיירת מרצונה ועיין בא"מ שם שכ' דרש"י ס"ל דקידושין תופסין מגזה"כ אף דהיא עכומ"ז לפרש"י ע"ש. ולפמ"ש ג"כ ניחא מה שמבואר הפלוגתא בכהן היינו בב"ר שלאחר המעשים דלא דברה תורה וכו' ובביאה שניה שנתגיירה מרצונה לכ"ע אסור בכהן דהו"ל גיורת ולשון שאמר שמואל כ"ה דלא קרינן והבאתה וכו' אף דביאה ראשונה היא אחרי הבאה עיין בריטב"א שפי' דקרינן והבאתה וכו' היינו דתהיה לו לאשה גמורה אח"כ. והרמב"ן מביא בשם הספרי ובעלתה אין לך אלא מצות בעילה והיינו דאין קדושי כסף ושטר תופסין בה וגם הבעילה אינו לשם קידושין שדינה עדיין כעכומ"ז אלא שהתיר לו בעילתה וכו' היינו ג"כ כמ"ש למעלה דב"ר זו לאחר המעשים כיון דהוי גירות בע"כ הוי עכומ"ז ואין קידושין תופסין בה. וכ' עוד הרמב"ן דבספרי מבואר והיתה לך לאשה כמ"ש שארה וכו' ובש"ס דילן מבואר ליקוחין יש לו בה ונראה דאם זינתה היא בחנק אם כן היא אשתו לגמרי כי התורה הקנתה אותה לו וכו' מבואר בדבריו דהגירות בע"כ אף דהיא עכומ"ז מכל מקום מותר לישב עמה ואם זינתה היא בחנק כדין א"א דכך גזה"כ אם כן ביאה השניה ג"כ חידוש הוא כראשונה דעדיין עכומ"ז היא אם כן מאי איבעיא בגמ' בכהן למה גרע מישראל דהתורה התירה ואפשר דב"ר כיון דהיא נגד היצר ג"כ מותר ואח"ז הי' פשוט להגמ' כיון דרבי בם הכתוב מצות יתירות אסור אח"כ.