מנחת חינוך · סימן תקל״ב, ד׳

עוד כ' הרמב"ן ושלחתה לנפשה מבואר בספרי לא לבית אביה וכו' ומסופק אם הפשט שלא יסייע ידי עוברי עבירה אפשר תשאר בדת יהודית או אפשר אין מניחין אותה לעזוב דת יהודית וכו' ע"ש וקודם לזה כ' ושלחתה לנפשה שתעשה כרצונה ולא נכריחנה לשמור דת משה וישראל כי המתגיירת ברצון כו' מבואר דאין כופין כלל לשמור דמו"י כיון דאינה גיורת וצ"ע בדבריו שנראה דסתרי אהדדי. עוד כ' הרמב"ן שם אם אינו חפץ וכו' ושלחתה לנפשה א"צ ממנו גט וכל זמן שהיא עמו עשה אותה הכתוב א"א אבל אם אינו רוצה משלחה בלא גט ע"ש היינו כמ"ש לעיל דקידושין אין תופסין בה דהיא כעכומ"ז ומכל מקום מותר לישב עמה והיא כאשתו ואם משלחה א"צ גט רק בהיותה עמו דינה כא"א דכך גזה"כ. עוד כ' הרמב"ן והכל תלוי בבעילה זאת כי אם אחר בעילתה תעמוד עמו ימים ויבא עלי' וישנא אותה וכו' כבר נעשית אשתו וצריכה ממנו גט עכ"ל ונ"ל דמיירי שנתגיירה אח"כ מרצונה אבל אם לא נתגיירה מרצונה כיון דהיא עכומ"ז גמורה והתירה התורה כמ"ש למה תצטרך גט אלא ודאי דמיירי בכה"ג וקיצר בלשונו כ"נ ברור. הכלל בקיצור נראה לי שיטת רש"י והרמב"ן כ"ה דתיכף שרוצה בה במלחמה אסורה לו ככל עכומ"ז רק מביאה אל ביתו ואם מקבלה גירות ברצון א"צ כלום ומותרת לו וכ"ה שצריכה הבחנה כמ"ש לעיל צריכה להמתין ג"ח. ואם אינה רוצית להתגייר עושה לה המעשים הכתובים בפרשה ומטבילה אח"כ אפילו בע"כ ואף שאין גירות בע"כ ויש לה דין נכרית עדיין מכל מקום גזה"כ שמותר לבוא עליה וזו היא הביאה ראשונה ואח"כ מחזיקה לו לאשה אף שהיא נכרית שלא נתגיירה מרצונה דכך הוא גזה"כ וא"צ קידושין כי אין תופסין בה שהיא נכרית וגם הבעילות אינם לשם קידושין רק בלא קידושין היא אשתו ואם זינתה כ"ז שהיא עמו ה"ה ובועלה בחנק. וחייב בשאר כסות ועונה ומכל מקום אימת שאינו רוצה בה משלחה לנפשה וא"צ גט כיון דהיא נכרית וכל הנ"ל גזה"כ. ונראה פשוט אם רוצית להתגייר אח"כ צריכה טבילה חדשה כי עתה נעשית גיורת גמורה וכ"ז שהיא בביתו בודאי כופה אותה שתשמור דת משה וישראל ובחודש של הבכי אינו כופה כן מבואר ברמב"ן שם ואח"ז אם משלחה אפילו לאחר הטבילה כיון דהיא נכרית אין כופין אותה ג"כ לשמור דמו"י אף על פי שהרמב"ן מסופק בדבר מכל מקום קודם לזה בעצמו כתב הרמב"ן דאין כופין אותה ואם יש לו ממנה בנים כ"ז היותה עמו בגירות בע"כ ולא נתגיירה מרצונה הוי הבנים עכומ"ז ככל (נכרי ועבד הבא על ב"י) [ב"י הבא על הנכרית] דהולד עכו"ם כמבואר ברש"י בסנהדרין ועיין בספר א"מ סימן ד' מביא בשם הריטב"א גם כן דהבנים עכומ"ז כיון דנתגיירה בעל כרחה ע"ש. וכמו שביארנו לשיטה זו מתורצים הרבה קושיות התוספות על רש"י ולפי שיטה זו אין צריך הבחנה כלל כ"ז שאינה מתגיירת מרצונה כי כ"ז שאינה מתגיירת מרצונה הבנים עכומ"ז ול"צ הבחנה וז"פ. וכהן מותר ג"כ אחר המעשים הנ"ל כישראל אך בביאה ראשונה דלא דברה תורה אלא כנגד היצר ולשיטה זו ביאה ראשונה לאחר המעשים זה הוא כנגד היצר ואח"כ אסור בה אפילו נתגיירת מרצונה כי היא גיורת ואסורה לכהן ומצרית וכו' לישראל כבר כתבתי לעיל ה"נ לשיטה זו. ואם היתה קטנה ג"כ כנ"ל ועושה לה כתורה הזאת ומטבילה ובועלה מכש"כ מטבילה בע"כ ואפילו אם תגדל ותמחה לא גרע מבע"כ וז"פ. ואם משלחה בלא גט מותר לאחר לישא אותה דאפילו אם תתרצה בגירותה משתגדיל מכל מקום קדושין לא הוי דקטנה אינה מתקדשת בלא אב וזו אין לה אב דגר שנתגייר כו'. ונראה דכ"ז שהיא עמו חייב הבועל חנק [ואף] דזה לא הוי בתורת קדושין דגדולה המתגיירת בע"כ דהיא כעכומ"ז כמ"ש וא"צ גט מכל מקום כ"ז שהיא עמו חייב חנק דהתורה הקנתה לו כמ"ש לעיל בשם הרמב"ן ה"נ מצינו למימר קטנה רק בתורת קדושין אינו בקטנה וז"פ. ועיין במקנה דדעתו דלשיטת רש"י דלאחר כל המעשים כופה אותה להתגייר והתורה התירה לו גירות בע"כ זה דוקא אם לא בא עליה במלחמה אבל אם עבר ובא עליה במלחמה אינו יכול לכופה אח"כ ואף אם נתגיירה בע"כ אינה גיורת כי התורה לא התירה ד"ז אלא בלא בא עליה במלחמה אבל אם בא עליה במלחמה אינה גיורת בע"כ ע"ש ומכל מקום אני לך. ועיין ביבמות דף מ"ז ע"ב מבואר ובכתה וכו' בד"א שלא קיבלה עליה אבל אם קיבלה עליה (היינו גירות) מטבילה ומותר בה מיד ר' שמעון ב"א אומר אעפ"י שלא קיבלה עליה כופה ומטבילה לשם שפחות וחוזר ומטבילה לשם שחרור ומותר בה מיד וכו' דסובר דבע"כ הוא ע"ש ועבש"ע יו"ד סי' רס"ז דפסקינן דאינו יכול להטביל בע"כ לשם עבדות ועיין ביו"ד סי' קצ"ד דדעת הרבה פוסקים דיכול להטביל לשם עבדות בע"כ ואין כאן מקומו. על כל פנים לרשב"א דיכול להטביל לעבדות בע"כ ולשחררה בע"כ היא ישראלית גמורה ע"כ מותר בה מיד וא"צ לעשות המעשים הכתובים בתורה כמו לרבנן בקיבלה עליה מרצונה עיין בסוגיא. ואיני מבין דעת רשב"א מה זה שמוסכם בכל הש"ס דלא התירה תורה אלא נגד היצר או דב"ר הותרה אף דהיא נכרית או אחר כל המעשים דהוי גירות בע"כ והיא נכרית דלכ"ע גירות בע"כ לא שמי' גירות מאי סבר אי סובר דב"ר הותרה וזה הוא החידוש ואח"ז עושה המעשים וא"כ האיך קאמר אם רוצה שיהיה מותר מיד בלא המעשים כופה ומטבילה לשם שפחות הא אסור להחזיקה בשפחה אחר בעילה ועובר בל"ת לא תתעמר בה כמבואר בר"מ כאן וע"כ סובר דב"ר אסור עד אחר כל המעשים וכו' אם כן למה דברה תורה כנגד היצה"ר דגירות בע"כ הוי עכומ"ז ולמה לא יטבול אותה לשם שפחות והיא ישראלית גמורה ולמה התירה התורה איסור נכרית ול"ש כנגד היצר כי יכול לישא אותה בהיתר. ואפשר דסובר דב"ר הותרה בגיותה ומה שמטבילה לשם שפחות אין קפידא דהאיסור רק להשתמש ובאמת לא ישתמש בה ואיסור שיחול עליה שם שפחה ל"מ ואין איסור בדבר אך קשה דלמה כתבה התורה כל המעשים כיון דבדידיה תליא ויכול לעשות אותה ישראלית בל"ז ואפשר דסובר כשיטת הר"מ אם כן מצוה שיגלגל עמה שתתגייר ברצונה הטוב אף דאין איסור בדרך כפיה מכל מקום אם רוצה שתהי' גיורת לגמרי מרצונה יעשה כל המעשים ואם נדחוק דסובר כמ"ד דאחר כל המעשים מכל מקום התירה התורה גירות בע"כ אף שהוא דוחק גדול דלמה התירה התורה כיון דיכול לעשות בהיתר ונסבול דוחק זה מכל מקום קשה למה לא עשה דוד בהיתר והי' טובל אם תמר לשם שפחתו ולשחררה והיא ישראלית גמורה והבנים בניו ולמה עשה לה גירות בע"כ ולא היתה תמר בתו כמבואר בסנהדרין והלא על ידי זה הפסיד שהבנים אינם בניו כמבואר בר"מ פי"ב מהלכות אישות והי' יכול לעשות בהיתר לכופה להטבילה לשם שפחות ולשחררה ע"כ סובר דב"ר הותרה לו במלחמה ונתעברה מדוד במלחמה ואז היתה עכומ"ז ולא היתה בתו ולומר דתמר היתה מאחר זה דוחק עיין בסוגיא ובתוס' ועוד יש לדבר במצוה זו אך כי יודע אני שלא ירדתי כעת לעומק מצוה זו להבין אותה על בורי' אקוה להשי"ת שאשנה פ"ז ואברר כיד ד' הטובה עלי: