מנחת חינוך · סימן תק״ל, ו׳

ומורידין את העגלה אל נחל איתן ומפורש במשנה איתן קשה ואע"פ שאינו איתן דאיתן הוא רק למצוה ורש"י פי' נחל איתן היינו קרקע קשה של אבנים והר"מ כתב כאן שמורידין אל נחל ששוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה מפרש דהוא נחל מים ולא סיים הר"מ ד"ז דאע"פ שאינו איתן כשר דהוא רק למצוה וצ"ע למה. שוב ראיתי להכסף משנה שעמד בזה ועיין בתויו"ט שהר"מ דעתו אף על פי שאינו גדול אבל צריך שיהיה שוטף בחזקה ונסתייע מפירוש המשנה לרבינו ועיין בשו"ת ח"צ סי' ל"ב שהקשה על רבינו מנ"ל זה דלמה לא יתמעט ג"כ חוזק המשכה דלא לעכב וע"ש שמפלפל בשיטות הר"מ ורש"י אם הוא קרקע קשה או נהר ומכל מקום אני לך. ועורפין שם העגלה בקופיץ מאחריה והב"ד עם כל הזקנים אפילו הם מאה רוחצים ידיהם שם במקום עריפתה ולא נזכר שיעור עד כמה שיעור הידים שרוחצין אם הוא כמו קידוש ידים במקדש ששיעור עד הפרק עיין לעיל במצות קידוש ידים ורגלים וכו' וצ"ע. והזקנים שם אומרים בתוך הנחל ידינו לא שפכו וכו' בלה"ק והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל וכו' עד ונכפר וכו' ג"כ בלה"ק. והנה אם זקנים מעכבים אם אין שם ב"ד כבר כתבנו לעיל ואם הכהנים מעכבים אם אין שם כהנים לא נתברר לי אם עיכוב או מצוה וראיתי בספרי כאן שמבואר ונגשו הכהנים וכו' אין לי אלא תמימים בני לוי וכו'. וקצ"ע על הר"מ שלא ביאר זה בפי' מאחר שמבואר בספרי. גם לא נתברר לי אם כ"ז מעכב אם לא קרו הפסוקים הזקנים והכהנים ואם די שקורין אח"ז או צריך דוקא בשעת עריפה ובאם לאו צריכים להביא עגלה ולערוף עוד הפעם. וגם מבואר דאין עורפין את העגלה אלא ביום דכפרה כתיב בה כקדשים ובוודאי בדיעבד פסולה. אי קריאת הפסוקים צריך ג"כ ביום או אפשר אף לכתחלה נמי. וגם בוודאי פסולים חללים דכהנים כתיב וחללים כזרים לכ"ד מכל מקום אם לא נודע שהם חללים דגבי ודאי אינם מחללים לדעת הר"מ פ"ו מהלכות ב"מ דאף דידוע דהם חללים עבודתו כשרה מאי הדין כאן. ובמכות דף י"ב אמרינן דר"י אף שסובר שעבודתו כשירה מכל מקום לענין מקלט לא הוי ככהן דשם כתיב ברך ד' חילו וכו' אפשר דכאן הוי כמו עבודה כדכתיב ונגשו הכהנים וכו' לשרתו וכו' או אפשר דלא הוי כמו עבודה וכ"ז צריך עיון עד יבוא ויורה צדק לנו בב"א. ועורפין את העגלה ונקברת במקום עריפתה דאסורה בהנאה והיא מן הנקברים וזה מבואר כ"פ בש"ס וילפינן מקרא ועיין ברש"י בזבחים דף מ"ו ובכריתות דף וא"ו ובר"מ כאן שכתב שנקברת במקום עריפתה נראה דזה מן התורה שצריכים לקברה שם. ועיין בתמורה דף ל"ג ע"ב בתוס' ד"ה הנשרפין וכו' מבואר שם בשם הרהמ"ר דנשרפין צוה הכתוב לשרפן וכו' אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב וכו' משוך איסורייהו לעולם מבואר דנקברין אינו מצוה מן התורה לקבר רק נקברין דלא ליתי' לידי תקלה ובאמת נחשב שם ע"ע ומצותה מן התורה בקבורה אם כן צ"ע על הרהמ"ר שם וזה ודאי דקבורה בע"ע מן התורה כפרש"י וכן הר"ם דנקברת במקום עריפה וכל הנקברים מאי נ"מ באיזה מקום אם כן הוא מן התורה וצ"ע והדברים ארוכים ועתיקים ובאתי רק לרמוז ולעורר. ומבואר בחולין דף י"א בסוגיא דמנ"ל דאזלינן בתר רובא ר"ש ברי' דרב אידי אמר אתי' מע"ע דא"ר הערופה כשהיא שלימה תיהוי וליחוש דילמא טריפה וכו' ועיין שם ברש"י שלעולם לאחר עריפה אסור למיתבר בה גרמא ולנתחה לאברין וע"ש בתוס' דל"מ אפילו בסייף דצריכה שתהיה תמיד כמו בשעת עריפה ואין חולק בזה רק דיש שם כמה ילפותות וצ"ע ולא ראיתי בר"מ שיביא ד"ז והוא איסור תורה וצריך עיון גדול שהשמיט זה ולא ראיתי כעת מי שהרגיש בזה וצ"ע. וכבר הבאתי לעיל שע"ע אינה מטמאה כנבילה דעריפתה הוא שחיטתה ואם נערפה שלא כדין כגון בלילה בודאי כיון שפסולה מטמאה כי היא נבילה והבאתי לעיל דברי הירושלמי מהו שתהני לטהר עריפתה מידי נבילה ואין הירושלמי בידי. ואף מחיים נאסרה העגלה לאחר שירדה לנחל איתן נאסרה בהנאה ואם מתה או נשחטה לאחר ירידתה אסורה בהנאה ותקבר כ"ה לשון הר"מ וכאן לא כ' תקבר במקומה כי דוק' אם נערפה הדין כן כמ"ש וערפו שם וכו' אבל בלא נערפה הו"ל כשאר אה"נ שהוא מהנקברין משום תקלה ונקברת וז"פ. עוד יש דין בע"ע דוקא אם לא נודע מי הכהו אבל אם נודע קודם שערפו מי הכהו לא היו עורפין ואף דאינו ההורג לפנינו לדון אותו מכל מקום אין עורפין דגזה"כ הוא לא נודע וכו' הא נודע אין מביאין ע"ע. ואפילו אחד בסוף העולם יודע ההורג לא היו עורפין כן מבואר בסוטה ובר"מ כאן. ומבואר בש"ס ובר"מ דע"א נאמן דראה ההורג ואפילו אשה ולא היו עורפין ולענין אם מכחישים זא"ז עיין כאן בר"מ והדברים עתיקים ג"כ הדינים הללו בעדות אשה ובעדות סוטה עיין במקומות הנ"ל והיא אריכות אין כאן מקומו. וז"ל הרמב"ם פ"ה מהלכות עדות בב' מקומות האמינה התורה ע"א בסוטה שלא תשתה וכו' ובעגלה ערופה שלא תערוף וכן מדבריהם בעדות אשה וכו' וכמו שע"א נאמן אשה ופסול כמו כן מעידים וכו'. והנה מה שמבואר כאן דעדות אשה שמת בעלה נאמן מדבריהם ובהלכות גירושין דסובר דע"א נאמן מן התורה הדברים עתיקין בספרן של צדיקים ואין כאן מקומו להאריך. אך זה קשה לי דבפ"א דסוטה כ' הר"מ דע"א נאמן בסוטה ואפילו עבד או שפחה ופסול לעדות מדבריהם וכו' מבואר דפסול בעבירה מן התורה פסול בעד סוטה. וכ"כ בפי"ב מהלכות גירושין הלכה י"ז וז"ל וכן הפסול בעבירה מן התורה וכו' אינו נאמן וזה מתבאר בר"ה וביבמות וכאן כתב הר"מ אפילו ראה ההורג ע"א וכו' או פסול בעבירה כו' לא הי' עורפין ולא כתב פסול לעדות מדרבנן מבואר דאפילו פסול בעבירה מן התורה נאמן ומנ"ל לחלק כיון דע"א נאמן מן התורה בסוטה ג"כ ובעדות אשה לדעת הרבה פוסקים ומכל מקום פסול בעבירה מן התורה פסול ומהיכי תיתי יוכשר כאן. והנה בר"ה דף כ"ב ע"א מבואר במשנה אלו הן הפסולין משחק בקוביא וכו' זה הכלל כל עדות שאין אשה כשירה לה אף הם אינם כשרים לה. ובגמרא הא עדות שאשה כשירה לה אף הם כשרים אמר ר"א ז"א גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה דכל הנהו דחשיב במשנה הם פסולים מדרבנן. והנה עדות שהאשה כשירה ע"ע ג"כ בכלל ומבואר במשנה דאלו נאמנים אבל גזלן דאורייתא אינו נאמן כמבואר שם אם כן מנ"ל להר"מ דכאן יהיה נאמן אף גזלן דאורייתא וראיתי ברש"י שם ד"ה הא עדות שהאשה כשירה פי' היינו להאשה להשיאה ובסוטה וכו' והשמיט ע"ע. אפשר דהוא מטעם הזה דבע"ע לא קאי ד"ז דר"מ דאף גזלן דאורייתא נאמן. ובמסכת יבמות דף ק"ה מבואר אמר ר' מנשה גזלן וכו' וגזלן של תורה פסול לעדות אשה ומדנקט עדות אשה ובכללה סוטה אבל עדות ע"ע לא נקרא עדות אשה אם כן אף גזלן של תורה כשר. שוב ראיתי בס' טר"א בר"ה שם שהתעורר בזה וכ' שם דמלשון ר"מ לעדות אשה נראה דגם גזלן דאורייתא כשר לעדות ע"ע. וע"ש שכ' טעם ודחה ולא הביא דברי הר"מ כאן דמפורש בדבריו להדי' דיש חילוק וצ"ע גדול ולא דברו מזה המפרשים ובעזהי"ת אשנה פ"ז וכעת באתי רק לעורר. וכאן דכל הפסולים נאמנים אפשר אף קטן נאמן ואפשר לפי סברת הראשונים דעכו"ם הוא ג"כ בגדר עדות רק דחיישינן דמשקר ומובא בח"ז והדברים עתיקים אם כן כמו בגזלן דאורייתא כשר אף דחיישינן דמשקר אם כן ה"ה עכו"ם. והרבה יש לדבר בענינים אלו וכעת באתי רק לרמוז.