מנחת חינוך · סימן תק״ל, ה׳

ומביאין עגלה היינו נקבה עד ב' שנים ויום א' כשירה יותר מזה פסולה. ועיין במ"ל שהקשה על הא דמבואר דב' שנים ויום אחד פסול הא קיי"ל דשעות פוסלות בקדשים וכמ"ש רבינו בפ"א מה' מעה"ק ותירץ כיון דמצינו קולות גבי ע"ע משאר קדשים גם זה מהם וצריך יום אחד ואין שעות פוסלות עכ"ל בשינוי קצת. ודבריו תמוהים דאדרבא עיין בדבריו פ"ב מה' אישות ובכ"מ שם דמבואר די"א היינו תיכף בלילה בעת כניסת הלילה נשלם הזמן כגון בנולד בר"ה קודם הערב נשלם שנתו תיכף בכניסת ליל ר"ה והיכי דבעינן מעל"ע לשעות לא נשלם שנתו עד ר"ה קודם הערב ובקדשים דקיימא לן מעל"ע לשעות בעינן היא קולא כגון כבש שנולד בער"פ בשעה ב' אחר חצות דאי אמרינן שנה ויום אחד תיכף בכניסת ליל ער"פ עברה שנתו ופסול לק"פ אבל באמת בעינן מעל"ע לשעות ולא שלמה לו השנה עד ב' שעות אחר חצות וכשר לק"פ בחצות כי עדיין לא נשלם השנה אם כן כאן גבי ע"ע אם נולד בר"ח ניסן אחר חצות היום ואחר שתי שנים בכניסת ליל ר"ח נעשה שני שנים לדעת הר"מ ופסול בר"ח ניסן בבוקר לע"ע. אבל אי בעינן מעל"ע לשעות כשר לע"ע עד אחר חצות. הכלל מעל"ע לשעות נמשך יותר משנה וי"א וכפי הנראה המ"ל עלה בדעתו דיום אחד בעינן כל היום היינו עוד מעל"ע וזה ליכא למ"ד עיין כן במש"ל פ"ב מהלכות אישות ובכל הסוגיא ותראה שדברים פשוטים המה ודברי המ"ל כאן תמוהים. ועל הר"מ הקושי' בהיפך למה החמיר כאן יותר בעגלה מקדשים דלהר"מ אם נולדה בר"ח ניסן בחצות בר"ח אחר שתי שנים פסולה אפילו בבוקר דשלמו השתי שנים ומתחיל שנת השלישית ובאמת למה לא יהיה כקדשים לקולא דיהיה כשר עד חצות ולא שייך תירוצו דקיל דאדרבא חמור מקדשים כמ"ש. אך זה ג"כ ל"ק לשיטת הר"מ וכדעת רוב הראשונים דבכה"ת א"צ מעל"ע לשעות רק בקדשים דגלי קרא ובבתי ע"ח וע"ע לאו קדשים היא אע"ג דכפרה כתיב בה כקדשים היינו להחמיר אבל לא להקל ע"כ תמיד תכף בתחלת ליל שנה השלישית נפסלה לע"ע וזה להחמיר ולא לקולא כמו קדשים דגלי קרא אבל ע"ע לאו קדשים היא כנ"ב בס"ד וכדברים הנ"ל כ' המ"ל בפ"א מהלכות פרה אדומה ע"ש והדברים תמוהים כמ"ש. ואין מומין פוסלים בע"ע וילפינן במס' סוטה וכ' הר"מ ד"ז וסיים ואעפ"כ אם היתה טריפה פסולה כפרה נאמר בה כקדשים עכ"ל והכסף משנה כ' שהוא מירושלמי ובאמת הוא בגמרא שלנו בחולין דף י"א דטריפה פסולה דכפרה כתיב וכו' והכסף משנה מביא בשם הירושלמי דמחוסר אבר פסול והניח בצ"ע על הר"מ שהשמיטו. ולי ל"ק דכמה דינים שפוסלים בקדשים כגון אתנן ומחיר ויוצא דופן ונרבע ועוד דברים הרבה הנחשבים בר"מ פ"ג מהלכות איסורי מזבח ולא הביאם הר"מ מה דין ע"ע ע"כ נראה דרק מומין כשר דילפינן מקרא בסוטה אבל כל הדברים הפוסלים בקדשים פוסל ג"כ בע"ע מטעם זה דכפרה כתיב בה כקדשים אם כן גם מח"א דאינו מטעם מום דגם בעוף פסול פסול כאן ג"כ ומדכתב ואין מומין פוסלים מבואר דדוקא מומין אבל כל הדברים פוסלים. והא דנקט הר"מ טריפה לרבותא עיין בר"מ פ"ב מהלכות א"מ דפוסל טריפה משום הקריבהו לפחתיך וכו' וזה שייך בקרבן דהוי אכילת מזבח ולא גבי ע"ע ע"כ נקט הר"מ דמ"מ פסול דשוה לקדשים אבל כל הדברים הפסולים בקדשים פוסלים בע"ע מכש"כ דטריפה חוץ מומין דגלי קרא. ועיין בפ"א דפרה מביא הרא"ש תוספתא חומר בעגלה שאין במוקדשין וחומר במוקדשין שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסל וכו' משא"כ במוקדשין וחומר במוקדשין שהמוקדשין אינם נפדין וכו' ואי כל הדברים כגון אתנן וכו' אינן פוסלים בעגלה הרבה חומרות יש במוקדשין וכו' ואח"ז מבואר חומר בפרה וכו' שהמומין פוסלים וכו' ולא חשב כל הדברים ע"כ ברור דחוץ מומין פוסלים כל הדברים שפוסלים בהקדש מה"ט דכפרה כתיב בה כקדשים ועיין בפ"א דהלכות פ"א דמביא הר"מ דכל הפוסל בקדשים פוסל בפרה דחטאת קריא וכו' שם יש פלוגתא בכ"ד עיין במשניות ועיין בע"ז פרק אין מעמידין ובתוס' שם ובר"ש פ"כ שם וכאן ל"מ מי שפליג על הך דרשה דכפרה וכו' כנ"ב דכל שפוסל בקדשים פוסל בע"ע. וכן מוכח מהירושלמי המובא בכ"מ דמח"א פוסל וע"כ דין קדשים עליה רק מה שנא' בפי' כגון מומין כנ"ב. ועיין בכריתות דף ך"ה פירש"י דילפינן ע"ע משעיר המשתלח ובשעיר פוסל כל הדברים הפוסל בקדשים אם היה קודם דבעינן ראוי לשם ויש לדחות. ולפמ"ש דכל הדברים שפוסלים בקדשים פוסל בע"ע אם כן ה"ה מח"ז פסולה וגם אם נשחטה אמו היום אסור לערוף ופסולה מטעם מח"ז כמבואר ביומא גבי שעיר המשתלח דדחייתו לצוק היינו שחיטתו ואסור משום או"ב ה"נ עריפתה היינו שחיטתה וגם עריפתה מטהרתה מידי נבילה כמו שמבואר בר"מ מהלכות שא"ה מהש"ס דזבחים. וכן אם ערפו העגלה אסור לשחוט האם בו ביום דעריפתה היא שחיטתה וכ"כ התו' בחולין דף פ"ב בד"ה עגלה ערופה וביומא דף ס"ד ע"ש. והר"מ פ"ה מהלכות עיוה"כ מביא ד"ז גבי שעיר המשתלח ובע"ע אינו מביא ועיין בר"מ פי"ב מהלכות שחיטה אינו מביא זה ועיין לעיל במצות או"ב שעוררתי בזה. ועיין במש"ל שם שמביא הירושלמי אם עריפת העגלה מטהרה אף אם היא טריפה מטומאתה ואין הירושלמי בידי לא אוכל לפלפל בזה. ופוסל בע"ע העול ואם הניח עליה עול ולא משכה כלל אינו פוסל רק משיכה קצת בעינן היינו טפח וכן כל דבר משא שמניח עליה אינה נפסלת רק במשכה קצת אף על פי שאינו מפורש הוא פשוט מכש"כ מעול וכן מבואר בש"ס דסוטה. ועוד מבואר דעול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה ועיין בר"מ שפי' היינו אף על פי שלא חרש בה ושאר מלאכה עד שתעשה מלאכה ועיין בר"ש שפי' בשעת עבודה כלו' שעבודה זו לצורך אבל אקרי ואותיב וכו' לא פסלה וכו' וע"ל במצות פ"א ועיין בר"מ בהלכו' פרה ותלמד לכאן. ועיין בר"ש פ"ב דפרה דפי' דעול פוסל בין וכו' היינו אף דלא ניחא ליה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בדניחא כדדרשינן עבד דומיא דעובד מה עובד דניחא ליה וכו' ע"ש.