מנחת חינוך · סימן תק״ל, ד׳

והנה מה שמניחין ירושלים ומודדין לעיר אחרת צריך להיות העיר גדולה כירושלים דאל"ה ת"ל דאינה מביאה באם יש רחוקה ונפישי אין הקרובה מביאה מכש"כ דכאן דהיא קרוב ונפישי ע"כ צריך לומר בעיר גדולה כירושלים והרבותא אף על פי דירושלים קרובה מכל מקום לא חשבינן אלא מודדין לאחרת והיא הוי קרובה וז"פ. ועיין בתוס' ב"ב בסוגיא דהניחו בתימה ד"ז שמניחין עיר שאין בה בית דין ומודדין לעיר שיש בה בית דין כיון שמוכח מהסוגיא דשם דטעם דעיר הקרובה מביאה דמוכח שההורג בא משם אם כן כיון דהעיר שאין בה ב"ד היא קרובה ומוכח שההורג בא משם למה העיר האחרת הרחוקה שיש בה ב"ד מביאין והניחו בתימא ע"ש. ועיין במ"ל כאן מה שמביא בשם התוס' דמכות ומסיק דלדעת הר"מ אפילו אם אין בכל עיירות ב"ד אין מודדין ואין מביאין כלל ע"ש. וע' עוד במ"ל שמביא בשם הירושלמי אם מודדין לערי מקלט ואין הירושלמי בידי לעיין. ועיין בס' יש סדר למשנה בר"מ פ"ד מהלכות עכו"ם שהאריך בזה ומביא דעת הפר"ח בזה ואם יש לחלק בין השש ערי מקלט לשאר ערי הלוים וכתב שם דהר"מ דלא מפיק אלא ירושלים מבואר דסובר דערי מקלט מביאין א"ע. וע"ש שכתב טעם לזה ולא אוכל לפלפל בזה דהירושלמי אינו ת"י וע"ש ומכל מקום אני לך. נמצא סמוך לספר אין מביאין שחזקתו שעכו"ם הרגו וכן אם נמצא סמוך לעיר שיש בה עכו"ם אין מודדין דעכו"ם הרגו כ"ה ל' הר"מ ואינו מבואר בר"מ כמה עכו"ם יהיו בעיר ולא יהיו מביאין דסתם וכתב לעיר שיש בה עכו"ם אפשר דאף עכו"ם אחד יש בעיר אין מביאין ובמשנה מבואר לעיר שרובה עכו"ם נראה דוקא שרובה עכו"ם דאזלינן ב"ר אבל אם ליתא רובא עכו"ם אף מחצה על מחצה מביאין והיינו מספק אף דישראל יש להם חזקת כשרות ועכו"ם ש"ד המה מכל מקום מביאין אם לא ברוב עכו"ם והר"ם סתם נראה אף במועט עכו"ם אין מביאין ודבר זה צ"ע רב אין לברר. והרהמ"ח מעתיק לשון המשנה או לעיר שרובה עכו"ם וכו' וצ"ע הרבה בזה וגם מלשון הר"מ שכתב שחזקה שהרגו עכו"ם מבואר דא"צ רוב עכו"ם דאל"ה ל"ל חזקה ת"ל דאזלינן ב"ר וצ"ע ששינה מלשון המשנה. וזה ברור אצלי בדין דמבואר שאין מודדין לעיר שאין בה ב"ד זה תלוי בשעת מציאת החלל שחל חובת המדידה ואם אין ב"ד לא חל כלל. ואף שבין מציאת החלל היינו לאחר מציאותו נתיישבו שם ב"ד אין מודדין כי לא נתחייבה העיר כלל ועיין לעיל שהבאתי בשם התוספתא דלאחר קבורת החלל מודדין דעושין סימנים אם כן יכול להיות שלאחר כמה שנים ימדדו וזה אין סברא כלל אם לא היו בית דין בשעת מציאה ואחר הרבה שנים נתיישבו בית דין ימדדו ויביאו והעיקר אם בשעת מציאת החלל לא נתחייבו למדוד כלל לא חזר החיוב וז"פ אצלי. אך זה אני מסופק אם בשעת מציאת החלל היה ב"ד כדינו ומדדו ונתחייבו בע"ע ולא הביאו עדיין ויוכלו להביא אף לאחר כמה שנים כמבואר בר"מ כאן ויתבאר בסמוך בס"ד וקודם שהביאו נתבטל הבית דין אם מביאין אף שאין להם ב"ד א"ד כיון דכתיב ולקחו זקני העיר ומכאן ילפינן שצריך להיות ב"ד אם כן בשעת הבאה גם כן צריכים ב"ד ובלא ב"ד אין מביאין וממתינין עד שיבא ב"ד. וז"פ אם נתיישבו ב"ד אפילו לאחר כמה שנים מביאין כיון שנתחייבה העיר אך הספק כ"ז שאין בה ב"ד אם מביאין או לא דזקני העיר כתיב וצ"ע כעת. ומלשון הר"מ כאן שכתב בהלכה ז' אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד וכו' מבואר דאם אין בו ב"ד אין מודדין כלל ולא נתחייבה כלל בע"ע ולעיל כ' דב"ד של אותו העיר וכו' אינו מבואר אם דוקא הב"ד ומה דין עיר שאין לה ב"ד. והנלע"ד בעזהשי"ת דהנה כמה מצות בתורה שהתורה כתבה דיני המצוה ויכול להיות שאיזה הדין הוא עיכוב ואיזה דין מצוה ולא לעיכוב ופרשו חכמינו זכרונם לברכה איזה לעיכוב ואיזה למצוה והנה במקום דלא שייך לומר למצוה בודאי לעיכוב רק במקום שנוכל לפרש על שני דרכים פירשו חכמינו זכרונם לברכה איזה לעיכוב ואיזה למצוה. והנה כאן בסוטה מבואר נמצא סמוך וכו' לא היו עורפין וכו' ואין מודדין וכו' לעיר שאין בה ב"ד מבואר דבשעת מציאת החלל תליא מילתא כמ"ש לעיל וילפינן בגמרא דבעינן זקני העיר וליכא אף על פי דזקני העיר כתיב ולקחו וכו' ומנא ידעינן דקאי על המציאה ע"כ צ"ל דקבלו חכמינו זכרונם לברכה דזקני העיר קאי על המציאה גם כן ואם כן כיון דכתבה התורה דצריך להיות בשעת מציאה ב"ד לא שייך לומר דאינו לעיכוב רק למצוה מאי מצוה שייך מאי דהוה הוה והאיך שייך לומר דמצוה שימצא החלל בעינן שיש בה בית דין היכי דנמצא נמצא. וא"צ לפרש והבן בעצמך כי ז"פ. אבל בדין שיביאו זקנים הע"ע שייך לומר דאפשר הוא לעיכוב ואין מביאין בלא זקנים או אפשר שהוא למצוה בעלמא ויכולים להביא בלא זקנים והתורה כתבה למצוה אם יש זקנים הזקנים יביאו וירחצו ידיהם ויאמרו הפסוקים ואם אין שם זקנים יכולים אנשי העיר להביא בלא זקנים וירחצו ידיהם ויאמרו הפסוקים כי הדבר הוא על להבא. והנה במכות דף י"א פלוגתא דר' אמי ור"א עיר שאין בה זקנים ח"א מביאה ע"ע וח"א אינה מביאה מ"ד אינה מביאה בעינן זקני העיר וליכא מ"ד מביאה מצוה בעלמא והתוס' תמהו על מ"ד דמביאה הא משנה מפורשת אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד ותירוץ התוס' לפענ"ד צ"ע וא"י להאריך ולפמ"ש מיושב היטב דמ"ד דהוא מצוה ע"כ בשעת הבאה דאי בשעת מציאה לענין מדידה לא שייך מצוה אם כן פלוגתיי' אם בשעת הבא' אין שם ב"ד כלשונם חד אמר מביאה וכו' וממילא כיון דאמר למצוה ע"כ בשעת הבא' פליגי אם כן אמר חד שפיר דהוא רק למצוה אבל משנתינו מיירי בשעת מציאה לא היו מודדין וכו' בזה לא שייך מצוה וא"כ כיון דהתורה כתב' דצריך שיהיו ב"ד ע"כ לעיכוב הכלל דמשנתינו מיירי בעת חל החיוב כמבואר כאן ושם ע"כ פליגי בשעת הבאה וסובר חד דא"מ ואינו סותר למשנתינו כלל ותלי"ת הדברים הללו הם אמתיים וברורים. ולפמ"ש כאן כתב הר"מ מפורש דאין מודדין וכו' ולעיל לא כתב דהב"ד מעכב ומכל מקום כיון דפסק גבי ע"ע כמאן דסובר דזקני העיר לעיכוב ה"נ הו"ל לעיכוב אפילו בשעת הבאה אף על פי שלא פירש כמ"ש המ"ל. נמצא החלל מכוון בין שני עיירות ושניהם קרובות בשוה יקחו שני עיירות עגלה בשותפות ויתנו אם זו הקרובה חלק העיר הזו להם במתנה ואם זו הקרובה וכו' כי א"א לצמצם אפילו בי"א ורק אחד קרובה ע"כ יתנו כנ"ל כן מבואר בר"מ מש"ס דבכורות. ובזה דפוסק הר"ם דא"א לצמצם אפילו בי"א עיין בבכורות בתוס' שם באריכות ואי פסקינן דאפשר לצמצם סברי רבנן קרובה ולא קרובים ואין מביאין כלל והיא אריכות ואין כאן מקומו. והנה אחר שמדדו כדין וידוע איזה עיר הקרובה ונתחייבה עיר זו בע"ע נפטרו זקני ירושלים וחוזרין למקומם וב"ד של אותו העיר או בני העיר אם אין שם ב"ד כמש"ל דאפשר שהוא רק למצוה מביאין עגלה ערופה ואכתוב הדינים בס"ד. ומצוה להביאו תיכף בלי איחור ככל המצות אך אפילו זמן רב וכמה שנים שלא הביאו החיוב עליהם להביא ואין יוה"כ מכפר דחייבי ע"ע ילפי' בכריתות דף ך"ו דאין יוה"כ מכפר ע"ז ומביאה ע"ע אף על פי דהוי חטא שאינו מכיר בו אלא המקום ב"ה וכן מבואר בר"מ כאן. ולשון הר"מ כאן דאנשי עיר קרובה שנאחרו ולא הביאו כופין אותם ואפילו לאחר כמה שנים וכו'. והנה הא דכתב הר"מ דכופין וכו' היינו ככל מ"ע דכופין וכו'. וצ"ע הא קי"ל בערכין ופסקה הר"מ פי"ד מהלכות מעה"ק דחייבי חטאת אין ממשכנים כיון דלכפרה קאתי וכו' ועיין בר"ה בסוגיא דב"ת דף ו' בתוס' ד"ה יקרב וכו' דאחר שעבר על ב"ת כופין אבל קודם אין כופין על חטאת ואשם אם כן ה"נ ע"ע כיון דלכפרה קא אתי כמו שמבואר בתורה ונכפר להם וכו' וכן בש"ס ראויה לכפר על יוצאי מצרים למה כופין הא הו"ל כחטאת וכאשמות וב"ת ל"מ גבי ע"ע דלא נתרבי בר"ה שם בסוגיא אם כן מנ"ל לרבינו דכופין ע"ז מ"ד כחטאת וכאשם. ואפשר בטועים דסברי דיום הכפורים מכפר עיין תוספות בב"מ דף ה' וכו' אך לא משמע כן וצ"ע שזה למה כופין והרהמ"ח לא כתב זה.