מנחת חינוך · סימן נ״ג, ז׳

ואם א' חפר י' טפחים והשני הוסיף וחפר והשלישי הוסיף וחפר אם כ"א חפר י' טפחים הם כולם שותפים וחייבים כולם כי כ"א עשה שיעור מיתה וכן אם הוזק השור בודאי ג"כ כולם חייבים דכולם עשו בשוה כ"ה בגמרא דנ"א. ואם א' חפר עשרה וא' הוסיף כ"ש היינו טפח או פחות אינו מבואר כלל בר"מ וש"ע וע' תוספות שם ד"ה בור דסוברים דבכה"ג ג"כ כולם חייבים ועיין בשטמ"ק מביא הרבה דעות סוברים כן דלא כהרא"ה דסובר דאם השני הוסיף פחות מי"ט לאו כלום קעביד ופטור והם חולקים ובר"מ אינו מבואר כלל. ואם א' חפר בור ט' והשני הוסיף עליו טפח ועשאו י' לענין מיתה ודאי חייב רק האחרון כי הראשון לא גרם כלל מיתה אך לענין ניזקין דקיימא לן דבור י' דוקא לענין מיתה דפטור על פחות מי' אבל אם ניזק אדם או שור חייב אפילו על כ"ש כמבואר בש"ס ור"מ. אם כן הראשון עשה בור לנזקין והשני השלימו למיתה והשור לא מת רק ניזק בזה היא פלוגתא בש"ס דרבי סובר דשניהם חייבין בניזקין ורבנן סברי דרק האחרון חייב אפילו בניזקין דאסתלק מעשה הראשון מכל אף לענין היזק והלכה כרבנן וילפי מקרא ע"ש בגמ' וכ"פ הר"מ כאן ובש"ע. אם א' חפר בור ח' והשני הוסיף טפח ונעשה ט' ונפל שם וניזק שניה' חייבין אף ע"ג דלעיל בהוסיף ועשאו יו"ד נסתלק מעשה הראשון ופטור אף מניזקין התם כיון דהבור נעתק מנזקין למיתה אסתלק מעשה הראשון לגמרי אבל אם השני לא העתיק אותו מניזקין למיתה שניהם חייבין דשניהם שותפים בנזק כ"ה בתוס' והרב המגיד כתב גם כן בדעת הר"מ כן ע"ש ואם חפר ט' והשני השלימו לי' ואח"ז סתם השני הטפח אשר עשה זה אבעיא בגמרא אי אמרינן מאי דעביד שקיל והראשון לבד חייב כמו מקודם שהי' בור ט' שלו והיה חייב בנזקין אף שהשני סילק אותו מכל מקום אם סתם הו"ל כמקודם והראשון חייב ולא השני. א"ד בשעה שחפר נסתלק מעשה הראשון לגמרי וקמה ליה כולו ברשותו דשני והאחרון בלבד חייב דהו"ל כמו שעשה השני בור ט' ועלתה בתיקו. והר"מ מביא זה וכ' ה"ז ספק אם נסתלק וכו' ולא כתב כאן דאם תפס מכ"א אין מוציאין מידו ה"נ. והטור סימן ת"י כתב בפירוש בדין זה לדברי מי שסובר דמהני תפיסה בספיקא דדינא מהני כאן גם כן ומאיזה שתפס ל"מ מיניה ובש"ע מעתיק המחבר לשון הר"מ והסמ"ע כתב בד"ז דמהני תפיסה עי"ש. ולכאורה נראה דהאי ס' הוא ג"כ בחפר הראשון י' והשני הוסיף (או ח' י"ט) לענין ניזקין דשניהם חייבין כמש"ל בסמוך והשני סתם מה שהוסיף אי אמרינן מאי דעביד שקיל אם כן חייב הראשון לבדו או דילמא כיון דקם ליה ברשותו לענין מקצת ואסתלק הראשון ממקצת קם ליה ברשותו דהשני גם כן והשני ג"כ חייב מקצת. אם כן ח"נ חייב הראשון ועל חצי השני הוא ספק דלמא קם לי' ברשותו דהשני או מאי דעביד שקיל והראשון חייב. והנלענ"ד בד"ז בודאי אמרינן מאי דעביד שקיל והראשון לבד חייב והשני פטור לגמרי דבשלמא בדין דא' חפר ט' והשני השלימו לעשרה דחזינן דבאמת גם הראשון עשה תקלה להיזק מכל מקום כיון דהשני העתיקו למיתה פטרו הכתוב לראשון אף לענין היזק אם כן שייך שפיר לומר דאוקמיה ברשותו דחזינן דהתורה נטלה לגמרי החיוב מן הראשון אף דיש לו חלק בהיזק אם כן אוקמיה ברשותו דהשני אבל בחפר י"ט והשני הוסיף דהראשון נשאר בחיובו רק השני ג"כ חייב כיון דהוסיף בהיזק דהוסיף הבל או חבטה אם כן הראשון ברשותו לענין החצי והשני חייב לא מטעם דאוקמיה ברשותי' רק מטעם שיש לו ג"כ חלק בהיזק אם כן בממלא חלקו בודאי מאי דעביד שקיל כי אין החיוב של השני אלא על התקלה שלו אם כן במתקן התקלה נפטר אבל לעיל דחיוב גם כן על התקלה שעשה הראשון חזינן דהכתוב אוקמי' ברשותו לגמרי וכל התקלה דידי' ל"מ מאי דמתקן תקלה דידיה. אבל כאן דאינו ברשותו רק מפני התקלה שלו וכיון דתיקן התקלה שלו בודאי פטור כנ"ל ברור ופשוט והראשון לבד חייב והשני פטור וזה ברור. ואם אחד חפר בור והשני הרחיבו דמיעט הבלו עיין ר"מ כאן ובהה"מ ובטור סי' ת"י מה שתמהו עליו וכן בכורה בור ונפל שור מחמת הכורה עיין ר"מ ובהשגות ובהה"מ ואין כאן מקומו בח"ז לברר הדיעות.