מנחת חינוך · סימן נ״ג, ו׳

והנה בב"ק דף יו"ד ד"ה שהשור כו' הקשו התוס' ל"ל שור ולא אדם דפטור על מיתת האדם ת"ל דהמת אסור בהנאה ונתמעט מוהמת וכו' כמו פסהמ"ק. ותירצו דאצטריך המיעוט לעבד ולנכרי הקנוי לישראל שנפלו לבור דמותרים בהנאה ועמ"ל פי"ד מה' אבל באריכות. על כל פנים מבואר מדהת"ו דעבד ונכרי הקנוי לישראל ע"ז הוא המיעוט דשור ולא אדם והיינו דוקא במיתה אבל אם הוזקו בודאי חייב בעל הבור והנה בעבד בודאי ניחא דהוא כשורו וחמורו של בעה"ב ע"כ חייב המזיק אך בעכו"ם הקנוי לישראל ואינו עבד דהיינו שלא קיבל עליו מצות ולא מל ולא טבל דמבואר ג"כ בתו' דהמזיק חייב בנזקו עקצה"ח סי' ת"י שהוכיח דעיקר תי' התוס' על עכו"ם הקנוי לישראל ע"ש שהקשה כיון דמבואר ביבמות דמ"ה דאין לו קנין בעבד בלא טבילה רק שעבוד למע"י ואם טבל עצמו לשם ב"ח קנה עצמו ע"ש בסוגיא באריכות. וא"כ לא מבעי' למ"ד דינא דגרמי אינו מן התורה אם כן ל"ל קרא למעוטי דאפילו אם המית אותו בידים אינו אלא מזיק שעבודו של חבירו ופטור מן התורה ואפילו להסוברים דד"ג מן התורה מכל מקום הרבה פוסקים סוברים דדוקא בעצמו אבל על נזקי ממון פטור מד"ג ע' סימן שפ"ו דרמ"א מביא זה ע"כ א"ח כאן ול"ל מיעוטא ע"ש שכתב לדברי הרמב"ן דסובר דד"ג דאו' וגם ממונא חייב בדד"ג ניחא אבל לתוס' צ"ע ע' בדבריו הנחמדי'. על כל פנים לדינא לדידן במת אין נ"מ כי בכ"ע פטור אך על ההיזק דצריך לשלם תלוי בשיטת הפוסקים סי' שפ"ו לענין גרמי ומכל מקום אני לך. כי בנכרי הקנוי לישראל הוי רק מזיק שעבודו. ול"ד לענין בור אלא בשור וכל הניזקין ד"ז עס"י שפ"ו. ובבור שיש בו מים דעת הר"מ לפי גרסתו בגמרא דאם היה הבור תשעה ומהם היה טפח א' מים חייב שהטפח של מים נחשב כשני טפחים עומק ועמוק שמונה ומהם שני טפחים מים או עמוק שבעה ומהם ג' טפחים הוי ספק ופטור ואם תפס אין מוציאין מידו דהוא אבעיא ונשאר בתיקו ופוסק כדרכו בכל תיקו ונוסחא דידן הוא בדרך אחר ע' בר"ם והרב המגיד ובש"ע.