מנחת חינוך · סימן נ״ג, ח׳

ודוקא לענין מיתה בעינן בור עשר' טפחים אך לענין היזק הן אדם והן בע"ח אפילו בור כ"ש חייב בעל הבור בנזקיו דאין שיעור להיזק כ"ה בש"ס ור"מ ובש"ע. והן בחפירה והן בגובה ועיין ש"ך בשם מהרש"ל והדינים שכתבנו לעיל הוא גם כן בפחות מי' לענין נזקין. ועיין בש"מ מביא דיעות דאם מת בבור פחות מי' נהי דפטור על המיתה מכל מקום חייב על ההיזק המשוער בב"ד וכן אם שבר רגלו ומת מחמת זה אף דא"ח על המיתה דמזלו של הנופל גרם מכל מקום על ההיזק חייב כיון דההיזק היה מחמת בעל הבור ועי"ש שמביא חולקין ע"ז. ועצל"ח פסחים סוגיא דהבודק צריך שיבטל כ' שם אף דאמרינן דבור אינו ברשותו ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו כגון בור בר"ה דעל עסקי כרי' חייב מכל מקום דוקא בלא זכה בו אחר אבל אם זכה בו אחר ומשכחת לה ד"ז דהא בר"ה א"י לזכות רק אם היה מקום הפקר וכרה א' בור ולא כיון לזכות המקום מכל מקום בודאי חייב על התקלה כמו בר"ה כיון דהמקום הוא הפקר ורשות לכ"א לילך כמו הפקיר רשותו אע"ג דהתם הבור שלו מכל מקום כאן הו"ל כרה באיסור אבל ברשות שלו כרה בהיתר אם כן בודאי חייב על התקלה ואח"כ זכה בו אחר והפקיר רשותו ולא הבור או שזכה בהבור לחוד האחרון חייב דהוא בעה"ב והראשון פטור לגמרי דדוקא אם אינו ברשותו ולא ברשות שום אדם עשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו להתחייב עליה אבל אם בא אח"כ לרשות אחר א"ח הראשון וגם בחמץ הדין כן ע"ש. ומביא ראיה מדינים הנ"ל לענין הוסיף בו אחר ויש לפלפל בדבריו ואין כאן מקומו להאריך ואם חפר בור וכיסה כראוי פטור וער"מ ובש"ע כמה דינים. ואם מסר בורו לשומרים הם נכנסו תחת הבעלים. ואם מסר לחרש שוטה וקטן דעת הר"מ אפילו אם מכוסה כראוי הבעלים חייבים ועיין בהשגות ומ"מ. וחרש שוטה וקטן שחפרו בורות בר"ה ודאי פטורים אפילו הזיקו בידים ומכל מקום אפשר מעמידין אפוטרופוס ודינו כמו שור המועד ע' ש"ס דף ל"ט ור"מ פ"ו מה' אלו והפקיר רשותו ל"ש גבי חרש שוטה וקטן דאין הפקרו הפקר: