מנחת חינוך · סימן נ״ג, ה׳

והנה בין בר"ה ובין ברשותו אם הבור עמוק י' טפחים ונפל שור או חמור או איזה בעל חיים ומת חייב בעל הבור לשלם מה שפיחתו מיתה והנבלה שייך להניזק והמזיק משלים לו מה שהזיקו ודוקא אם השור חרש או שוטה או קטן או סומא או שנפל בלילה אבל אם הבהמה פקחת ונפלה ביום פטור דהו"ל כמו אונס דדרכה ליזהר אבל בגוונא הנ"ל חייב בעל הבור וכן אם לא מתה הבהמה רק שהוזקה ג"כ חייב בעל הבור בניזקין. ומבואר כאן בר"מ פרק י"ב הט"ז דעל ההיזק חייב בעה"ב אפילו על בהמה פקחת ביום והראב"ד השיגו דאין חילוק. ועיין במ"מ כ' דדעת הר"מ מדבר שיש בו סכנת נפשות הבהמה נזהרת ע"כ הו"ל כמו אונס אבל על ההיזק אין דרכה להתבונן ע"ש. ולכאורה לדעת הרב המגיד דוקא באין בבור עשרה והוא רק לניזקין חייב אפילו ביום אבל בבור עמוק שיש כדי להמית אם כן נזהרת הבהמה אם כן הו"ל אונס אף שלא מתה רק ניזקה (הו"ל). אך מל' הר"מ משמע בכ"ע חייב על ההיזק ויש ליישב ודוקא בהמה ובע"ח חייב בעה"ב אבל אם נפלו כלים ושאר דברים שאינם בע"ח פטור בעה"ב הן נשתברו והן שהוזקו או שנטנפו דגזירת הכתוב חמור ולא כלים דבור פטור בנזקי כלים. ואם אדם נפל לבור אם מת פטור בעל הבור אבל אם הוזק חיייב בעה"ב בנזקין. ואפילו אם האדם פיקח ונפל ביום חייב בעה"ב על היזק האדם וכ"ז מבואר בש"ס ור"מ כאן ובטוש"ע. ושור ובע"ח אפילו הם של חרש שוטה וקטן או איזה מהאישים של ישראל חייב בעל הבור אך אם הוא של עכו"ם פטור ככל היזיקות שפטור בעכו"ם. ואם הם של הקדש ג"כ פטור מחמת דלא הוי של רעהו אף דלא כתיב רעהו בבור מכל מקום כ"כ בשם התוס' ב"ק ד"ו דכל היזיקות פטור בהקדש עיין לעיל. אך כאן יש טעם אחר בדבר ואפילו פסהמ"ק שנפדו דהו"ל רעהו גבי שור כמש"ל מכל מקום בבור פטור מגזירת הכתוב דכתיב והמת יהי' לו מי שהמת שלו דהיינו דמותר בהנאה אבל פסהמ"ק אף שנפדו מכל מקום אם מתו אסורין בהנאה ע"כ פטור בעל הבור בפסהמ"ק והוא מבואר כאן בש"ס דף נ"ג ובר"מ כאן וכן בכור בע"מ הכלל כיון דהנבלה אסורה בהנאה א"ח בעל הבור מגזה"כ. ופשוט דוקא פסהמ"ק שמתו פטור אבל הוזקו חייב כמו אדם דפטור על המיתה וחייב על ההיזק ה"נ וז"פ: