מנחת חינוך · סימן נ״ג, ב׳

והנה הר"מ סתם דהבור צ"ל עמוק עשרה מבואר דאם אינו עמוק עשרה אף דהשור הי' עומד ויש מכריסו עד הקרקע יתר מעשרה מכל מקום פטור ועי' בסוגיא כאן מוקי המשנה דבעינן י' טפחים באגנדר כו' דהיינו שהיתה הבהמה שוכבת אבל בעומדת מכריסה משחינן. ובטור הביא דעת הרמ"ה דסובר כן אך הרבה דיעות סוברין דהתורה לא חייבה רק באגנדר כו' דיהי' י' טפחים וע"ז חייבה התורה אבל בפחות דאגנדר כו' א"ח גם בעומדת ע"ש בטור הביא דהרא"ש סובר ג"כ דבכ"ע פטור רק אם הבור עמוק. ובש"מ הביא כן בשם הרשב"א וכ"ד הר"מ כאן וגם בטריפת נפולה סתם הר"מ ולא כתב דמכריסה משחינן בפ"ט מה' שחיטה ובכ"מ תמה ע"ז אבל כאן לענין תשלומין רה"פ סוברים כן וכן בש"ע סתם כהר"מ ורה"פ. ודוקא אם חופר בעצמו בור בר"ה חייב אבל אם שורו חפר בור בר"ה פטור כ"ה בב"ק דמ"ח דכתיב איש בור ולא שור בור והיא הלכה פסוקה אף דהר"מ אינו מביא זה בפי' מכל מקום נשמע מדבריו בפ' זה ופ"ז דוקא ברשותו חייב אבל לא בר"ה וכ"ה בטוש"ע סי' הנ"ל. ואם לא חפר בעצמו רק עשה שליח לחפור והשליח חפר מבואר להדיא בגמ' שם דנ"א דהמשלח פטור והשליח חייב דאשלד"ע ונתחייב השליח וערש"י דנ"ג ד"ה ונפל לפניו. והר"מ לא הביא זה כאן וסמך אמ"ש בחיבורו כ"פ דבכה"ת אשלד"ע רק במעילה וטביחה וש"י. ובמ"ל פ"ב מה' רוצח הביא בשם מהרי"ט שמסופק אם גם בדרבנן כיון דאין איסור תורה אפשר ישלד"ע. והמ"ל הקשה עלי' מסוגיא זו דמקשה בור של שותפין המ"ל אי דתרי אמרו לאחר שיחפור בור הא אשלד"ע ובדנ"ג פרש"י דה"ל עבירה דאסור לקלקל בר"ה ואיסור קלקול בר"ה הוא רק דרבנן ומכל מקום אמרינן דאשלד"ע מוכח דאף באיסור דרבנן אשלד"ע ע"ש. ואיני מבין דודאי לעשות תקלה בר"ה שיוכל להיות מיתה או היזק לאדם בודאי הוא איסור תורה כמ"ש בר"מ פי"א מה' רוצח אפילו ברשותו אסור מכ"ש בר"ה ורש"י דנקט איסור קלקול ל"ד רק הכוונה דאסור מחמת תקלה והוא ודאי איסור תורה ע"ש בר"מ כנ"פ. והנה לכאורה לשיטת התוס' דבשוגג ישלד"ע הי' יכול הש"ס לאוקמי דמיירי שהי' שליח שוגג וגם הי' יכול לאוקמי בכמה גווני דמבואר בפ' המניח דברים דרשאי לעשות בר"ה ומכל מקום חייבים הבעלים בניזקין אך הגמרא רוצה לאוקמי בבור דוקא ע' בתוס' שם אך בשוגג הי' יכול לאוקמי ואין כאן מקומו להאריך בעניני שלד"ע. שו"ר בספ"י שהרגיש בזה דהי' יכול לאוקמי בשוגג ע"ש וערשב"א שהקשה אמאי לא אוקמוהו דחפרוהו ע"י עכו"ם. ותירץ דאין שליחות לעכו"ם. ועיין בס' מחנה אפרים ה' שלוחין דסובר דלעכו"ם יש שליחות דידו כיד בעה"ב וגם לענין עכו"ם לד"ע עיין סי' שפ"ח והי' יכול לאוקמי בפועל ואין כאן מקומו להאריך בעניני שליחות ועיין בס' שעה"מ פ"ה מה' תרומות בזה: