מנחת חינוך · סימן נ״ג, א׳

לדון כו'. הדינים מבוארים ב"ק פ' הפרה ופ' המניח ור"מ פי"ב וי"ג מה' הללו ובש"ע ח"מ סי' ת"י תי"א תי"ב כו' ואכתוב הדינים בקיצור כדרכי בפרט בזה שמבואר בש"ע דרכי לקצר. החופר בור או שיח או מערה בר"ה או שפתחו לר"ה והוא עמוק י' טפחים או שהי' חפור רק שהי' מכוסה ונטל הכיסוי ואפילו הבור מלא ספוגין של צמר דאין החבטה מזיק מכל מקום אם נפל שם שור או חמור או שאר מיני בהמה חיה ועוף ומת צריך בעל הבור לשלם נ"ש מן העידיות כדין ניזקין אף שאין הבור שלו מכל מקום הוא עשה התקלה וחייב ומבוא' בש"ס דב"ק ופסחים דשני דברי' אינן ברשותו ש"א ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו בור בר"ה וחמץ בפסח ואע"ג דלא מחמת החבטה מת שהמקום רך מחמת הספוגין מכל מקום מת מחמת ההבל ובור להבלו כ"ע מודים דחייב בין רב בין שמואל בב"ק דנ"א ודוקא אם הי' עומק הבור יתר על רחבו שייך בו הבל אבל אם הי' עמקו כרחבו אין בו הבל ואם הי' ג"כ מלא ספוגין פטור דלאו הבל איכא ולא חבט כ"ה בר"מ כאן. והנה בב"ק דנ"א ע"ב פליגי רבה ור"י ח"א דלעולם יש בו הבל עד שיהי' רחבו יתר על עומקו אבל רחבו כעמקו יש בו הבל. וח"א דלעולם (יש) [אין] בו הבל עד שיהיה עומקו יתר על רחבו ובשוים אין בו הבל ולא מסתיים בשם מי אמר כך ומי אמר כך וכ' הרא"ש כיון דלא נודע מאן ס"ל הכי ועוד דלא פליגי רבה ור"י אליבא דנפשייהו מספ"ל כמאן הלכת' וא"ח עד שיהי' עמקו יתר על רחבו עכ"ל וכ"ד הר"מ. וצ"ע דלפ"ז בהי"א לענין אבעי' כ' דהוי ספק ואי תפס אין מוציאין כדרכו בכ"מ שפוסק בס' אבעי' דמהני תפיסה ומכ"ש בפלוגת' דאמוראי דמהני תפיסה [עת"כ להרב הש"ך ז"ל] אמאי לא כ' כאן אם הי' רחבו כעמקו מהני תפיסה וגם הרהמ"ח בסי' ת"י לא כתב כאן דמהני תפיסה ולפני זה גבי אבעי' כתב דמהני תפיסה אם כן כ"ש כאן ועת"כ יש הרבה פוסקים סוברי' דבתיקו ל"מ תפיס' מכל מקום בפלוגתא מהני תפיסה וצ"ע ואין כאן מקומו להאריך. ואם הבור אין בו הבל כגון דרחבו יתר על עמקו או שוין לפמ"ש או שלא עשה בור בעומק רק עשה תל גבוה בר"ה ונחבט שם שור זה פלוגתא דרב ושמואל בש"ס רב ס"ל דא"ח דבור שחייבה תורה הוא להבלו ולא לחבטו דקרקע עולם הזיקו ושמואל סובר דבין להבלו בין לחבטו חייבו תורה והרי"ף פסק כרב דדוקא להבלו והרבה פוסקים פסקו כשמואל והר"מ כאן פסק כשמואל בהי"ד ועיין בהי"ח ובראב"ד בהשגות ומכל מקום ולחם משנה ואין כאן מקומו. ואפילו לרב מכל מקום דוקא בר"ה א"ח על החבטה כי קרקע עולם הזיקה אבל בור ברשותו דהיינו שהבור שלו או אבנו סכינו ומשאו שהניחן בר"ה ונחבט בו אף רב סובר דחייב דחבטה דידי' הוא כ"ה להדי' בש"ס שם דנ"ג ע"ש. ואם נתקל בבור ונפל אחורי הבור או נתקל בתל ונחבט בקרקע. נראה בש"ס דלשמואל ג"כ פטור כיון דלאו הבל הוא וגם לא קרקע הבור הזיקה הו"ל קרקע עולם הזיקה ופטור אך בתוס' שם ד"ה לשמואל בד"נ ע"ב כתבו דדוקא אם נתקל השור מחמת ד"א כגון מקול הכורה ונפל לאחורי הבור פוטר שמואל אבל אם נתקל בבור או בתל כיון שהי' תקלה ע"י הבור חייב אפילו בנפל אחורי הבור ע"ש שכתבו זה בתי' ב' ובתירוץ א' סוברים לפטור בכ"ע ודוקא נחבט בבור או בתל חייב לשמואל. ועלח"מ פי"ג ה"א שדעתו דהר"מ ס"ל כתי' ב' של תוס' דחייב בכה"ג ע"ש והרא"ש הביא דפוסק כרב ומביא א"ד דסובר כשמואל ונראה שדעתו לפסוק כשמואל וכ"כ הטור סי' ת"י בדעתו וע"ש בש"ע סי' ת"י: