מנחת חינוך · סימן תקכ״ו, ה׳

ומכריזין מי האיש הירא וכו' הדברים כמשמעם מי שא"י לעמוד בקשרי המלחמה וכו' והוא פלוגתא ופוסק הר"מ כן. ומבואר בפי' הרמב"ן עה"ת בשם הירושלמי דכל אלו שחוזרין שבנה או נטע או אירש צריכים ראיה לדבריהם וצריכים לברר דבריהם לפני שר הצבא שכ"ה האמת דיכולים לחזור הרבה בשקר ע"כ צריכים לברר. אך הירא ורך הלבב עדיו עמו דחזינן דמפחד והר"מ לא הביא זה דצריך לברר דאפשר דהוא פשוט מטעם הנ"ל. ולא נתברר לי מהש"ס ומהר"מ אם אלו החוזרין כגון בונה וכו' נתנה התורה רשות להם לחזור אם רוצים אבל אם רוצים להיות במלחמה הרשות בידם או שצריך לחזור ומה שאמר ילך וישוב לביתו הוא חובה עליו דצריך לחזור ואסור לו לצאת למלחמה. והנה הירא וכו' מסברא מחויב לשוב כדי שלא ימס וכו' אבל האחרים כגון בנה וכו' לא נתבאר ועי' בפרש"י בחומש שכתב פן וכו' כדאי הוא שימות אם לא ישמע לדברי הכהן נראה דחוב עליו לחזור ומכל מקום בש"ס ובר"מ לא נתבאר זה וצ"ע בד"ז. עי' בגמ' דריה"ג סובר הירא ורך הלבב מעבירות שבידו ר"י אומר אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט בת ישראל לנתין וכו' [ואמרינן בגמ' מ"ב ואמרינן א"ב] דלריה"ג חוזר אפילו על עבירה דרבנן ולר"י א"ח על עבירה דרבנן רק על עבירה של תורה דומיא דאלמנה וכו' וקשה הא ר"י אומר חלוצה לכהן הדיוט וגם נתין וכו' והם רק מדרבנן ואמאי חוזר וצ"ל דאגב גרושה תני חלוצה וכן כתבו התוס' במכות דף י"ג דאשגרת לישנא הוא חלוצה וגרושה לתירוץ ראשון ע"ש וג"כ נתינה אגב ממזרת עי' בתוס' כתובות בר"פ אלו נערות (כתובות דף כ"ט) או דס"ל דנתינים מן התורה עי' בתוס' שם בכתובות והדברים ארוכים. ויש עוד לעורר במצוה זו אך הפסקתי הרבה במצוה זו ובעזהש"י אשנה פרק זה. וגם זה פשוט אם קידש אחת משתי אחיות דהו"ל קידושין שאין מס"ל אף דהוי קידושין מכל מקום כיון שאינו ראוי לישא אותם משום ספק ערוה אינו חוזר כמו כה"ג באלמנה וכו' וזה פשוט. לכאורה איני מבין דברי הר"מ בקידשה מעכשיו ולאחר שנים עשר חודש ונשלם הזמן במלחמה חוזר כיון דהוא ספק תנאי וכבר כתבתי דגם מספק חוזר אם כן אפילו לא נשלם הזמן עדיין בשעת מלחמה למה לא יחזור דהא אפשר שיהיו קידושין למפרע בתשלום הזמן והו"ל אירס אשה. אך לפמש"ל דדעת הרמב"ן דהתנאי באם אחי' אם כן כאן דהתורה כתבה טעם דישוב פן ימות וכו' ואיש אחר וכו' והתורה לא רצתה זאת דע"י המלחמה יקח אחר ארוסתו אם כן בתנאי אם אחי' אם כן אם מת נפקעו הקידושין למפרע ולא הוי ארוסתו ולא הוי אירס אשה ע"כ אם לא נשלם הזמן עדיין ממ"נ אם לא ימות במלחמה בוודאי יצא ופן ימות לא הוי אירס כלל ואיש אחר לא יקח ארוסתו כלל ומוכח דהר"מ סבירא לי' כדעת הרמב"ן והרשב"א דהתנאי אם אחי' ונ"מ הרבה יש אך אין כאן מקומו. אם כן בתנאי אחר בע"מ דאף אם התנאי יתקיים אח"מ תהיה מקודשת למפרע אפילו אם עדיין תוך זמן התנאי אין צריך לצאת למלחמה פן ימות והקידושין יהיו חלין למפרע ויקח אחר ארוסתו והתורה הקפידה ע"ז כנ"ב בס"ד. ודינים אלו ל"ד באירס ה"ה בקנה בית וכרם בתנאי ג"כ ד"ז אם יתקיים התנאי יהיה למפרע שלו וחוזר ובמעכשיו ולאח"ז דקיימא לן גבי ד"מ עי' בחוה"מ דגופא מהיום ופרי לאחר זמן אם כן כיון דיש לו בית בוודאי חוזר כי הגוף עיקר וביש לו קנין פירו' כתבנו לעיל דתלוי אם ק"פ כקה"ג דמי כנלע"ד ובאתי רק לעורר. וכל אלו שחוזרין מעורכי המלחמה מתקנין את הדרכים ומספקין מים ומזון לאחיהם שבמלחמה ועי' ברש"י בפי' החומש במדבר א' פסוק ג' בד"ה כל יוצא צבא כ' מגיד שאין יוצא פחות מבן עשרים עכ"ל. ונראה דבין למלחמת מצוה ובין מלחמת הרשות וכעת לא ראיתי לרבינו הר"מ שיביא זה והרמב"ן בפירושו מביא דברי רש"י ולא כתב מנין לו זה: