מנחת חינוך · סימן תקכ״ו, ד׳

ומכריז מי האיש אשר ארש אשה וכו' אחד המארס הבתולה או אלמנה אפילו שומרת יבם ואפילו חמשה אחים ונפלה לפניהם יבמה כולם חוזרים אך המארס אשה האסורה עליו כגון אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכה"ד וכדומה אינו חוזר וילפינן בש"ס מלא לקחה דהו"ל למכתב לא לקח וכתיב לא לקחה פרט לאלמנה וכו' והנה אף שחלוצה רק מדרבנן כידוע מכל מקום התורה מיעטה לקיחת איסור אף שהוא מדרבנן ומצינו כן כ"פ עיין בהלכות נערה בתולה בר"מ ובהלכות סוטה והדברים עתיקים ובירושלמי מבואר גם הנושא את איילונית הואיל ואינו מצוה לישב עמה א"ח ומובא במ"ל. ואם קידש תוך ג"ח של הבחנה או מעוברת ומינקת חבירו עי' באהע"ז סי' י"ג ובר"מ בה' סוטה ותלמוד לכאן. וכן מצינו גבי הירא וכו' לר"י היינו אפילו עבירות דרבנן ע' בסוגיא. ואם עבד עברי קידש ח"ש וחב"ח דמותרת לו והו"ל ש"ח אם חוזר אף דאין ח"מ עליה רק אשם מכל מקום הו"ל כמו שומרת יבם דחוזר וצ"ע בזה. קידש אשה מעכשיו ולאחר שנה ונשלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו כן מבואר בר"מ ועי' בכ"מ שכ' דוקא כה"ג דאגמל"מ דהוי קידושין מאז חוזר אבל אם לא אמר מעכשיו הו"ל כאלו עכשיו אירסה ולאו כל כמיניה לפטור עצמו וכו' ול"ד לנפלה לו יבמה שם לא עשה מעשה וכו' ומכל מקום צ"ע כיון דקידשה אז ג"כ לא עשה מעשה עתה והקידושין ממילא חלין אם כן למה אינו חוזר ואינו דומה לקידש עכשיו ואפשר לומר כיון דיכולים לחזור הו"ל כאלו קידשה עכשיו עי' באהע"ז סי' מ"ב. והנה מעכשיו ולאחר שלשים יום דעת הר"מ פ"ז מה' אישות דהוי ספק תנאי וספק חזרה. ועיין בב"ש שם שמביא בשם רש"י דתנאי אם לא אחזור וכו' אם כן יכול לחזור בתוך הזמן. ומכל מקום ס"ל להר"מ דחוזר ואפשר דדעתו דתנאי באם יחי' כדעת הרמב"ן והרשב"א ואין כאן מקומו. אך על כל פנים הוי ספק קידושין ומכל מקום חוזר נראה דמספק חוזר וה"ה בכל ספק קידושין הכלל היכי דהוי ספק אם צריך לילך או לאו א"צ לילך כי אין אנחנו יכולים לכוף אותו כי ס"נ לקולא ומי יכול לכוף אותו ואף אם נאמר דהוא רשות לחזור יכול גם כן לחזור מספק כנ"ל. וע"ש בר"מ ובש"ע דאם אחד קידשה מעכשיו ולאחר ל' ובא השני וקידשה לאחר כ' וכו' דקידושי כולם תופסים או מספק או בוודאי כשרגא דליבני דכל חד שבק רווחא לחברי' נראה דכולם חוזרים כמו יבמה שנפלה לפני ה' אחים דכולם חוזרים דלכ"א קרינן אשתו ה"נ לכ"א הוי אשתו כנ"ל. שו"ר דל"ד ליבום דהתם דכ"א יכול לקחתה אם יסכימו דהוא ייבם אותה וכאן קדושי כולן תופסין וצריכה גט מכולן ושום א' לא יכול לכנסה לא קרינן ביה ולא לקחה אם כן כולן אין חוזרין כנ"ל. המחזיר גרושתו אינו חוזר ורש"י פי' במשנה דקרא אאשה חדשה קפיד דכתיב כי יקח איש אשה חדשה. והנה קרא זה כתיב גבי אותן דאינן זזין ממקומם נראה דילפינן לכאן ע' בגמ'. ונראה לפענ"ד דד"ז דמחזיר גרושתו היינו מן הנשואין ואח"כ אירסה א"ח וכן אם נשאה כי אינה חדשה. אבל אם גירשה מן האירוסין וחזר ואירסה בוודאי חוזר כי מ"ל מהקידושין הראשונים או מקידושין שניים וכן אם נשאה אח"כ כיון דלא היתה נשואה לו מ"ל אם נשאה מהקידושין ראשונים או שגירשה בינתיים בוודאי אינו זז ממקומו כנ"ל ברור. ועיין בב"ש סי' ס"ב ס"ק י"ז. ועי' באו"ח סימן תקמ"ו מבואר דמותר להחזיר גרושתו מן הנשואין במועד מבואר דוקא מן הנשואין ה"נ כנ"ב ופשוט. וטומטום שקידש אף על פי שספק מכל מקום כיון דאינו ראוי להוליד כלל ואינו ראוי לנישואין כלל אינו חוזר כמו איילונית כדברי הירושלמי שכתבתי לעיל. ואנדרוגינוס אם נאמר שיכול להוליד עי' תוספות יבמות ומובא בחיבור זה אפשר מספק חוזר וצ"ע. ומסופק אני אם מקדש אשה קידושי דרבנן כגון חרשית או קטנה בת מיאון אם חוזר דהו"ל גם כן ארוסה אף דהתורה לא כתבה באירוסין דרבנן מכל מקום כמו חלוצה שנתמעט מן התורה כמו שהבאנו לעיל ובפ' א' מהלכות נערה בר"מ לענין שניה הכי נמי שייך אף בארוסה מדרבנן דין זה וצ"ע. ופשוט דהמארס אף שאינה עתה ראוי' לנשואין מכל מקום חוזר כיון דראוי' לנשואין בזמן מאוחר ע"כ המקדש תינוקת ב"י ע"י אביה אף שאינה ראוי' לנשואין עד ג' שנים עי' במ"ל בה' אישות והדברים עתיקי' מכל מקום חוזר דהתורה לא חילקה בזה רק באינו ראוי כלל כגון אלמנה לכה"ג וכדומה וז"פ וכבר רמזתי לך לעיל בדין מניקת חבירו. וד"ז בקידושין דרבנן שכתבנו ה"ה בקנה בית או כרם בקנין דרבנן יש לספק כנ"ל.