מנחת חינוך · סימן נ״ב, ו׳

והנה אין שוה"נ נאסר אלא בנגמר דינו עפ"י ב"ד של כ"ג כמ"ש הרהמ"ח כיון דצריך כ"ג אם כן ל"ה גמ"ד בפחות. ופשוט דשורו של כה"ג דכתבנו לעיל דצריך ע"א אינו נאסר עד שנגמר דינו בע"א אם כן דין זה ולאו זה דשוה"נ אינו נוהג האידנא כלל דאין לנו ב"ד וכ"כ הט"ז ביו"ד קנ"ג ובשו"ת ח"צ סי' פ"ד האריך בזה והשיג על הב"ח שדעתו דבהמה הנרבעת לעכו"ם נאסרת אם הבהמה של עכו"ם כיון דב"נ נהרג בע"א ודיין א' ה"ה שורו אם כן נגמר הדין בא' ונאסר גם כן בזה"ז והח"צ השיגו דבשורו של עכו"ם נמי צריך כ"ג ואי"ה בקונטרס דיני ב"נ אבאר. אך אביא מה דתמי' לי על הח"צ שכתב דאף להב"ח דא"צ כ"ג מנלן שאבה"נ כל עיקר דילפינן אה"נ מסקול יסקל כו' והיינו שגמ"ד אוסרתו כמבואר בערכין ודלמא ע"כ ל"א גמ"ד אוסר רק בב"ד של כ"ג דאלים כחי' וגמ"ד דידהו חשוב לאסור הבהמה מחיים לאפוקי ע"א ודיין א' מנלן דאלים דינא דידי' למיסר בהמה מחיים עכ"ל. והנה מ"ש מחיים היינו דגמ"ד אוסר ואף לר"ת מכל מקום הגמ"ד אוסר לאח"מ ודבריו תמוהין דמבואר בפירוש בסנהדרין ט"ו ע"ב גבי הארי וזאב כו' למאי זכה כיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו ופירש"י כיון דאמור רבנן דא"צ לדון בב"ד ה"ל כמאן דנגמר דינייהו ואסורים בהנאה כמו דקיימא לן שחטו לאחר שנג"ד ע"ש להדי' דאפילו אינו נידון כלל מכל מקום כיון דא"צ לדיינו ה"ל תיכף כאילו נג"ד ואסור בהנאה מכ"ש כאן כיון דא"צ לדונו בכ"ג רק בא' ונידון בא' פשיטא דאסור בהנאה ע"ש בגמרא ורש"י מפורש דלא כהח"צ. וער"מ פ"ה מה' סנהדרין דפסק שם לענין ארי וזאב וכו' ונחש דיש להם תרבות ויש להם בעלים כר"ל בסנהדרין ובנחש א"צ כ"ג אלא א' הורג אותו ע"ש בגמרא הנ"ל ובר"מ אם כן אף בזה"ז בנחש שהמית אסור בהנאה מחמת לאו זה דשוה"נ ונוהג ג"כ בזה"ז ועיין בב"ק ד"ה מועדין הן דהן מועדין מתחלתן אם כן משכחת לה דיני כופר ג"כ האידנ' בתפס וכבר כתבתי לעיל מצוה הקודמת. ע' בסוגי' כיון דא"צ לייעודי ומשלם תיכף כופר מהני תפס כי סגי בג' ומהני תפיסה עיין מצוה הקודמת ובש"ס והר"מ דט"ו ותבין. ופשוט דשוה"נ שהוזמו עדיו צריכים לשלם דמי שור לבעלי' דרצו להפסידו השור וד"ז הוא בסנהדרין יו"ד פ' רבע שורו של פ' והוזמו כו' משלמין דמי השור. אך ק"ל דלדעת תוס' ב"ק דבממון אמרינן כאשר עשה ג"כ ע' בדבריהם ב"ק ד' ע"ב וכ"ה דעת הר"מ פ"ב מה' עדות ע"ש ניחא דכאן תיכף בנג"ד נאסר השור בהנאה לרה"פ חוץ מר"ת כמש"ל וה"ל כאשר עשה דתיכף הפסיד ממונו אך בממון אמרינן כאשר עשה. אך לדעת קצת ראשונים דבממון אמרינן ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה ענ"י פ' חזה"ב גבי עדי חזקה בשם הריטב"א דגם בממון אמרינן ולא כאשר עשה אם כן היאך משלמין דמי שור דאין העדים נעשין זוממין עד שיגמר הדין ותיכף כשנגמר הדין נאסר בהנאה והוה ליה כאשר עשה ולמה משלמין דמי השור לבעלי' ואם ירצה השם יבואר לקמן. ולדעת רבינו תם דלא נאסר מחיים שייך שפיר כאשר זמם אך אם נימא דלא כרבינו תם צ"ע: