מנחת חינוך · סימן נ״ב, ד׳

ואם נגמר דינו ואח"כ הוזמו עדים אם קודם שנסקל יצא וירעה בעדר ואם לאחר שנסקל מותר הבשר בהנאה כ"ה בר"מ פי"ד מהמ"א מש"ס דכריתות ומבואר שם בגמרא היכי דבאו עדים והכחישו העדים הראשונים ה"ל תרי ותרי ואסור בהנאה ומכל מקום אין סוקלין השור דכמיתת בעלים כן מיתת השור ובעדות מוכחשת אין הורגין אדם ה"ה שור רק לענין אה"נ ה"ל תרי ותרי דב' אומרים אסור בהנאה דנגמר דינו כדין ונאסר ושנים אומרים שלא נגמר דינו כדין ומותר ותרי ותרי אסור מספק ואין כאן מקומו להאריך אי תו"ת ספקא דאוריית' או דרבנן על כל פנים אסור לד"ה והדברים ארוכים בענין תו"ת ודוקא דבאו עדים אחרים לאחר גמ"ד אבל אם באו עדי הכחשה קודם גמ"ד אם כן אין גומרין דינו כלל מחמת עדות מוכחשת בודאי מותר בהנאה רק אם באו לאחר גמ"ד הו"ל תרי ותרי ואסור מספק וז"פ והר"מ לא הביא ד"ז דעדות מוכחשת דסמך עמ"ש דין תו"ת במקומות אחרים. ובתרי ותרי להסוברים דמחיים נאסר שוה"נ אם אפילו בספק אסור אם כן מכירתו והקדישו אינו כלום כי על כל פנים אסור בהנאה ואם הוא רק אבה"נ מדרבנן מספק זה תלוי בהשיטות אי ע"י דרבנן נעשה אינו שלו מן התורה אך להר"ת דמחיים אינו נאסר רק מכל מקום אינו במכירה כי אסור לענות דינו אם כן בעדות מוכחשת כיון דלא נהרוג אותו מספק ואין כאן עינוי הדין יכול למכור ולהקדיש וע' תוס' סנהדרין ד"פ כה"ג לר"ת וז"פ. ומבואר עוד כאן בר"מ דשוה"נ שהוזמו עדים לאחר גמ"ד כל הקודם בו זכה דמשנג"ד הפקירו אותו הבעלים ואם העידו שבעלי' בעצמו רבעו והוזמו לא זכה הקודם כיון שיודעים הבעלים דשקר הוא מצפה להזימם ולא אפקרי עכ"ל והוא בש"ס דכריתות ונראה דה"ה בכ"ע דהבעלים יודעים שמעידי' שקר כגון בגוונא שהוא עצמו ראה דהנהרג חי בודאי אינו מפקירו כיון דהבעלים יודעים בשקרו אינו מפקירו ואף דהר"מ כתב לעיל דלאחר גמ"ד א"י להפקיר כאן כיון דהזימו אם כן אגלאי למפרע דמותר בהנאה כמש"ל וא"כ מהני ההפקר כ"ה בקצה"ח סי' ת"ב ליישב ק' אחיו הרב ז"ל על הש"ס דפ' החובל דמבואר דשור שהמית והזיק אם דנו אותו ד"נ אין דנין ד"מ ומקשה ש"ס אמאי לדייני' ד"מ ומפלפל הש"ס והקשה הוא ז"ל הא משנגמר דינו הפקירו ובנגח ואח"כ הפקיר פטור מנזק כמ"ש דצריך שיהיה לו בעלים בסוף גם כן עיין במצוה הקודמת. אך בזה מיושב דבאמת איסור הנאה יש לו בעלים ומכל מקום א"י למכור ולא להפקיר כי אינו ברשותו ע"כ מקשה הש"ס שפיר דאף על גב דדנו אותו דיני נפשות מכל מקום הפקירו אינו מופקר כיון דאבה"נ אם כן לדייני דיני ממונות וכאן מבואר דהקודם זכה כיון דהוזמו העדים אם כן מותר למפרע ומהני הפקירו ע"ש ודפח"ח.