מנחת חינוך · סימן נ״ב, ב׳

והנה דעת ר"ת מובא בתוס' סנהדרין דע"ט ובפ' התערובות בתוספות באריכות דשוה"נ אינו נאסר מחיים כלל רק לאח"מ ובחיים מותר בגיזה ועבודה וע"ש שהביאו כמה סוגיות הש"ס ואין סתירה לדברי ר"ת וגם הביאו ראי' לדבריו ע"ש ודעת הר"מ אינו כן שפסק כאן דשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים אפילו באלף כולם נסקלין ואסורין בהנאה וכו' ואם מחיים מותרים בהנאה אין נסקלין כי מותרין בגיזה ועבודה ואפילו הרבה שוורים שנגמר דינן ואחד שלא נגמר דינו נתערב עמהם כולם פטורין ומכ"ש באחד שנגמר דינו שנתערב בשוורים מעליים דאינם נסקלין ע"ש בתוס' ותבין ע"כ מבואר להדיא דשוה"נ נאסר מחיים אם כן כיון דשוה"נ לא בטל וכולם אסורין בהנאה ואין הפסד בסקילתן ע"כ כולם נסקלין ע"ש בסוגי' ותראה. ומבואר כאן בר"מ דאם שור שלא נגמר דינו נתערב באחרים כולם פטורין והוא שם בגמרא והטעם כיון דנתערב ה"ל כמו שלא בפני השור ואין גומרין דינו אלא בפניו ואם לאחר שנגמר דינו נתערב כולם נסקלין ואסורים בהנאה. וזה מבואר בדברי רבא בסנהדרין ד"פ דכולם נסקלין ור"י סובר דמכניסין אותם לכיפה ופוסק הר"מ כחכמים. והנה הדין הראשון בלא נגמר דינו גירסתו כגי' רש"י ע"ש ושם אמרינן על דברי רבא על שור שנגמר דינו שאמר שחכמים סוברים בסקילה ור"י סובר שמכניסין לכיפה והתניא פרה שהמיתה ואח"כ ילדה אם עד שלא נגמר דינה כו' נתערב באחרים כו' כונסין אות' לכיפה ראב"ש אומר כולם נסקלין ופירש"י והתניא בניחותא דהיינו דמבואר כאן בריית' דיש פלוגתא כמו במשנה דחכמים סוברים דכולם בסקילה ור"י סובר דכונסין לכיפה ה"נ בברייתא חכמים סוברים דכונסין לכיפה וראב"ש סובר כחכמים דמתניתין. ונרא' לד' רש"י מה דמסיים הברייתא נתערב כו' קאי על שור שנג"ד ולא קאי על וולד כו' או אפשר למסקנת הש"ס דמשנג"ד הוולד אסור אם כן אין חילוק בין עצמה לוולד דגם הוולד הו"ל שור הנסקל אם כן אין נ"מ אך העיקר שבברייתא יש פלוגתא כמו במשנה.