מנחת חינוך · סימן נ״ב, א׳

שלא כו'. דיני המצוה שהביא כאן הרהמ"ח הבאתי במצוה הקודמת ואכתוב כאן בקיצור דיני לאו זה והם מבוארים בש"ס דב"ק בסוגיא כאן ובקדושין ור"מ וכאן ופ"ד מהמ"א. שור שנגמר דינו לסקילה בב"ד של כ"ג אם נסקל השור חוץ ממה שהוא נבלה עובר עוד בלאו הזה של שור הנסקל דאסרו הכתוב באכילה ונוסף לאיסור אכילה אסור גם בהנא' שלא יתננה לעכו"מ או איזה הנאה ואפילו העור ושאר דברים כגון גידים ועצמות הכל אסור בהנאה חוץ מפרש של שור הנסקל מותר בהנאה כמבואר בר"מ המ"א ואם אכל כזית מבשרו לוקה שנים משום נבלה ומשום לאו זה והיאך חל איסור שור הנסקל על לאו דנבלה. או משום איסור בב"א אם נאמר כשיטות רוב הפוסקים דשוה"נ אינו נאסר אלא לאח"מ כאשר יבואר לקמן בעזה"י. וגם ה"ל מחמת איסור הנאה איסור חמור או איסור מוסיף לקצת שיטות וגם להפוסקים דנאסר מחיים חל מחיים וזה תלוי אם בחייה לאברים עומדת ואין רצוני להאריך כאן בדין אחע"א דצריך חיבור מיוחד ע"כ לא נדבר מזה כאן וכמזכיר באתי. והנה החלב ג"כ אסור בהנאה ע' פסחים כ"ד ודכ"ז ע"ב ועצל"ח פלפל איך חל על חלב ואין כאן מקומו בענינים אלו ואפילו לא נסקל רק נגמר דינו ליסקל ושחטו שחיטה כשרה אסור באכילה ובהנאה מלאו הזה של שוה"נ כ"ה בש"ס באם שחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה ובהנאה מלאו הזה ודינו ככל הלאוין שבתורה אם אכל מבשרו כזית לוקין ועל הנאה דעת הר"מ פ"ח מהמ"א דאין לוקין ועמ"מ הטעם ועל העור שא"ר לאכילה אם לוקין דברי' אלו הבאתי כ"פ בחיבורי ועיין פ"ה מה' יסה"ת ובאחרונים שהאריכו בעניני' אלו ואין להאריך כאן והדברים עתיקין וגם לענין שלא כדר"א ולכל הדברים המבואר בר"מ פי"ד מה' יסה"ת שוה לשאר איסורי מאכלות שאסור בהנאה ואין להאריך. ואין חילוק בין נגמר דינו לסקילה מחמת שהמית אדם או רובע ונרבע לא כדעת רבינו אפרים מובא בכריתות כ"ד תוס' ד"ה דאמרו לו דסובר דדוקא בהמית אדם יש לו דין זה אבל ברובע ונרבע אינו נוהג לאו זה וכבר דחו שם התוס' דבריו מפ' האיש מקדש דמבואר בהדי' דרובע ונרבע ג"כ נוהג זה ומתוספת' מפורשת ע"ש: