מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ח

ואם המית מעוכב ג"ש הוא אבעיא בגיטין אם נותן קנס לרבו אם איקרי אדון כיון דעדיין הוא מעוכב ג"ש או כיון דא"י לשעבד בו לאו אדון הוא ופטור ולא אפשיט' ופסק כאן הר"מ דפטור כדרכו בכל תיקו דממונא ועמ"מ שתמה מדוע לא כ' הר"מ דאי לא תפס ל"מ מיני' כדרכו בכל האיבעיא אף בקנס דפוסק דא"מ בתפס ועיין כסף משנה ולחם משנה תירצו כיון דאין האדון חסר כלל ולא חסרי' ממונא ע"כ ל"מ תפיסה ופשוט דאין שייך ג"כ דין ממונא כיון דלאו ממון הוא וע' פ"ד מה' חובל לענין ממון דעת הראב"ד דמהני הרשאת האדון והעבד זל"ז ע"ש וכאן ל"ש זה שהעבד מת ויורשים אין לו דהרי הוא כעבד לענין יוחסין רק לענין ממון הוא ספק כיון דאין לאדון בו זכות ממון ע"ש בסוגיא וז"פ. וג"כ פשוט אם השור עשאו לעבד טרפה אף דאין קנס משתלם אלא לאח"מ כמו כופר מכל מקום ה"ל כמו חבלה דאפחתי' מכספו אם כן יש דין ממון ומהני הרשאה זל"ז ודינו כמו חבלה כנל"פ. אך באמת לפ"ז גם גבי ב"ח הדין כן ולא מצינו זה עכצ"ל דבעשאו טרפה כיון דהוי אתחלתא דמיתה ואין שייך נזק על עתה רק על המיתה או כופר בב"ח או קנס בעבד כנ"ל. ואם המית ח"ע וחב"ח אם היא שפחה שאין האדון בן כפי' או שהוא של קטן שאינו ב"כ לשחררו ע' בגיטין מחויב חצי קנס להאדון בעד חלק העבדות ואם נגח ח"ע וחב"ח של גדול דלמשנה אחרונה כופין את האדון לשחררו נראה מש"ס דגיטין מ"ב ע"ב דדינו כמו מעוכב ג"ש אם כן ה"ל ספק אך הר"מ פסק כאן דנותן ח"ק לרבו ותמה הרב המגיד בזה ועלח"מ וע' תוס' חגיגה ד' ע"א ד"ה לא נצרכה שכתבו דגבי המית מי שח"ע וכו' כיון דהמית אותו אגמל"פ דלא הי' עומד לשחרור והוי אדון ואפשר סברת הר"מ ג"כ כן אף דבגמר' שם משמע דאין חילוק ואין כאן מקומו לפלפל בזה וצריך אריכות גדול בד' הר"מ בכ"מ. ולענין שור של חרש שוטה וקטן גבי עבד אע"ג דכופר פטור דלאו בני כפרה נינהו אבל לענין קנס דינו כמו לענין נזקי ממון דמעמידין אפטרופוס כמ"ש כאן ובר"מ גבי נזיקין והבאתי מצוה דלעיל ויש עוד לעורר במצוה זו. אך אין ביכלתי לעיין היטב מטרדות שונות והפסקתי בין הפרקים: