מנחת חינוך · סימן נ״א, ז׳

והנה מדברי הר"מ מבואר דדוקא אם לא הי' לו בעלים או בשעת ההיזק או בשעת העמב"ד פטור. אבל אם הי' לו בעלים בשעת ההיזק ובשעת העמב"ד יש לו בעלים אחרים כגון שנגח ומכרו או הוריש חייב דעיקר הקפידה שיהי' לו בעלים וכ"ה בטור שם להדי' דנגח ואח"כ מכר והוריש חייב וכ"ה בש"ע שם. אך דעת רש"י ב"ק שם מבואר דצריך שיהי' לו בעל א' מתחלה וע"ש ולדידי' אם מכר והוריש פטור כיון דא"ל בעל א'. ובלחם משנה עמד על רש"י מנ"ל זה ע"ש. ודעת הטוש"ע איני מבין כיון דס"ל דעיקר הקפיד' שיהי' לו בעלים ולא איכפת לן בבעלים אחרים ע"כ אם נגח ומכר חייב אם כן למה כתבו דאם הפקיר לאחר נגיחה וזכה בו אחר פטור דמשמע אף קודם העמב"ד ולמה יהי' פטור כיון דעכ"פ יש לו בעלים עתה והיכן רמוז בקרא דאם באמצע ל"ה לו בעלים שיהי' פטור אפשר דעיקר הקפידה שיהי' לו בעלים בשעת נגיחה ובשעת העמב"ד אבל אם יש לו בעלים בזמנים הללו אף דלא הי' לו באמצע בעלים למה לא יתחייב ואם נאמר דיש קפידא אם באמצע לא הי' לו בעלים אם כן למה פסקו שם דאם הוא בעצמו זכה מהפקר חייב מ"ל הוא או אחר כיון דהם סברי דאין חילוק בין בעל א' לבעל אחר אם כן כמו בבעל אחר אם זכה מן ההפקר פטור כמו כן הוא בעצמו וא"י חילוק בין אחר לעצמו לשיטתו ועבב"י בטור שלא הראה מקור הדין של הטור לענין הפקר ע"ש וצע"ק. ועסמ"ע סי' הנ"ל כפל וכתב דבעינן בעלים בשעת גמ"ד ואשגרת דלישנא כמ"ש דהר"מ והטור סוברים דא"צ בעלים רק בשעת העמב"ד ולא בשעת גמ"ד כמש"ל.