מנחת חינוך · סימן נ״א, ו׳

והנה תם שמשלם ח"נ התשלומין קנס דקיימא לן פ"נ קנסא ואם מודה מעצמו פטור ככל מב"ק שהו' פטור עיין ר"מ פ"ב מה' נ"מ ומכל מקום לדעת הר"מ והראב"ד מובא במ"מ פ"ט משונה קנס של ח"נ דתם משאר דיני קנסות דכל מב"ק פטור לגמרי ול"מ אפילו תפס התובע אך בח"נ מהני תפיסת התובע אפילו מודה ע"ש במ"מ. ומב"ק ואח"כ באו עדים פוסק הר"מ פ"ג מה' גנבה דאם בשעת הודאה מתחייב עצמו בהודאתו כגון שהודה שגנב דחייב א"ע בקרן מהני הודאתו לפטור מקנס אף שבאו עדים אח"כ ואם הודה רק על הטביחה דלא התחייב עצמו בהודאתו כלל אם אח"כ באו עדים חייב וכ"ה במ"ל שם ה"ח ותמה משבועות גבי משביע ע"ק דבעי לי' כיון דאי מודה מיפטר אף דבאו עדים פטורים ופשיט לי' מח"נ דחייבים העדים ע"ש. ומאי ראי' מח"נ דבח"נ אם באו עדים אח"כ חייב ע"כ חייבים העדים דהפסידו לו שלא העידו אבל קנס אחר דפטור בבאו עדים אח"כ אפשר דפטורים כיון דאי מודה מיפטר ע"ש במ"ל והוא באמת תימה. אך לפמ"ש דעת הר"מ והראב"ד דמוד' בח"נ מהני תפיסה אם כן י"ל דה"נ מתחייב עצמו בהודאתו דבלא הודאתו לא הוי מהני תפיסה כידוע אם כן מתחייב עצמו בהודאה אם כן אם באו עדים אח"כ פטור ככל מב"ק ואח"כ באו עדים דפטור ופטור מח"נ דלא כהמ"ל שתפס בפשיטות דה"ל לא מחייב עצמו אלא באמת מחייב עצמו ויש ראיות לפלפל אך מצאתי ד"ז בשער המלך ה' עבדים שפלפל באריכות ואין כאן מקומו להאריך. ול"ד שור אלא אפילו תי' ועוף כמבואר כאן ובר"מ פ"א מה' נ"מ ובלחם משנה מביא בשם הב"י בח"מ דיליף וכו' כל דאית לי' בעלים ע"ש ומכל מקום ע"כ וש"כ שהזיקו אף שהם ממון הרב מכל מקום פטור הרב אם הזיקו דאם נחייבנו אם יקניטנו רבו יחייבו בכל יום דילך ויזיק ע' במס' ידים וב"ק ד' ור"מ פ"א מה' גנבה. ושור הפקר שהזיק פטור כיון דאין לו בעלים ואפילו הי' לו בעלים בשעת נגיחה וקודם העמדה בדין הפקיר שורו בין תם בין מועד פטור ותם ביארנו לעיל קצת ע"ש. ומבואר זה בר"מ פ"ח וכן אם הקדיש השור פטור דאין לו בעלים עיין כאן בר"מ ובש"ס ובש"מ ב"ק די"ג הקשה מה שהקשינו לעיל היאך שייך הפקר לאחר נגיחה כיון דקיימא לן כר"ע אם כן א"י להפקיר וכ' דמיירי במועד ומביא שיטות דגם בתם ויען כי הפסקתי בין הפרקים במצוה זו א"י להאריך. והנה לשון הר"מ כאן ולא עוד אלא שור המיוחד לבעלים אחר שהזיק הקדישו או הפקירו ה"ז פטור עד שיהי' לו בעלים בשעת היזק ובשעת העמב"ד ובב"ק שם י"ג ע"ב נראה דאף בגמר דין צריך בעלים וא"ח אלא שתהא ההיזק והעמב"ד וגמ"ד שוה כאחד ע"ש והר"מ השמיט זה וגם הטור סי' ת"ו השמיטו ועבש"מ מביא בשם המאירי דבעינן בעלים בשעת גמ"ד ג"כ. וכתב דיש גדולים פוסקים דוקא העמדה בדין והיינו הר"מ והטור ומכל מקום טעמא בעי כיון דנרא' דבעינן בעלים בגמ"ד ג"כ וצע"ק: