מנחת חינוך · סימן נ״א, ה׳

עוד מבואר בר"מ דאם שחטו קודם העמב"ד גובה מבשרו והוא מבואר ג"כ בש"ס ולא כתב הר"מ דצריך המזיק לשלם פחת שחיטה לפ"מ שפוסק דהמזיק שעבודו ש"ח חייב ועלח"מ עמד בזה ובסי' ת"ו מביא רמ"א שיטה זו דצריך לשלם פחת שחיטה וע"ש בש"ך וקצה"ח. וכ"ז דוק' קודם העמדה בדין אבל לאחר העמדה בדין בודאי הניזק זוכה בגוף השור להיות שלו או שותף והרי הוא של הניזק לגמרי לענין אם הקדישו ניזק או מכרו וכן אם מכרו מזיק או הקדישו אינו קדוש כלל וא"צ הניזק ליתן אפילו דבר מועט משום דר"א דהוי כמקדיש דבר של אחרים דל"ש הא דר"א ואינו מכור אף לרדי' ואינו רשאי הלוקח להשתמש בו וכן המזיק. ופשוט שאם שחטו המזיק דניזק נוטל מבשרו וגם המזיק חייב לשלם פחת שחיטה אליבא דכ"ע דז"א מטעם מזיק שעבודו רק הוי כמו מזיק שור של אחרים דהו"ל לגמרי דניזק וזה מבואר שם בש"ס ובר"מ. והנה לשיטת התוס' והטור דלר"ע אפילו קודם העמדה בדין אין מכירת והקדש המזיק חל כלל אם כן מה שמבואר בב"ק ובר"מ דשור שהזיק ואח"כ הקדישו או הפקירו פטור דצריך שיהי' לו בעלים בתחלה וגם בשעת העמב"ד ע' ב"ק דף י"ג עכצ"ל במועד דשייך הקדש והפקר של מזיק וגזירת הכתוב דפטור אם הקדישו והפקירו קודם העמב"ד דאין לו בעלים משעת העמב"ד אבל בתם ל"ש זה דא"י להקדיש ולא למכור ופשוט דג"כ א"י להפקיר דאינו שלו. אך להר"מ שכתב דקודם העמב"ד יכול למכור ולהקדיש אם כן קשה איך כתב דחוזר הניזק וגובה מלוקח או מהקדש הא כיון שהקדישו לא משכחת העמדה בדין כיון דאין לו בעלים כמ"ש הר"מ עצמו קודם לזה דאם הקדיש קודם העמב"ד פטור וצ"ל דגם להר"מ יש חילוק בין מועד לתם. וצ"ע למה כיון דקודם העמדה בדין הוא רק כבע"ח אם כן יחול ההקדש והוי אין לו בעלים ואם כן היאך גובה הא פטור עתה אצל ההקדש וצ"ע.