מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ז

אך דעת הראב"ד בהשגות מבואר להדיא דעפי"ע נהי דפטור מחמת מוב"ק היינו מקנס הקצוב אבל חייב בתורת דמים דמי שוויו של עבד כשורו וחמורו שהזיקו וכסברת הש"ס בהקושיא מהמשנה דהמית שורי עבדו של פ' שפטור ומקשה שם דיתחייב בדמים וכו' וכן מסקנת הש"ס לשיטתו לפ"ז משכחת לה לפעמים דמודה מעצמו יתחייב יותר מעפ"י עדים כגון שהעבד שוה הרבה דגזירת הכתוב דמשלם רק דבר הקצוב שלשי' סלע ועפ"י עצמו נפטר מהקנס שקנסה תורה ומשלם דמים דמי שוויו של העבד. אך תמוה לי דעת הראב"ד וגם על הש"ס איך נוכל לומר דעפ"י עצמו גבי עבד משלם דמים וע"כ המשנה דכתובות דהמית שורי עבדו ש"פ דאינו משלם עפי"ע היינו קנס אבל דמים משלם וכשינויא דחיקא שם בש"ס דסיפא מיירי בקנס. אך אם כן קשה ממשנה ערוכה בשבועות דל"ו ע"ב דחשיב שם במשנה איזה דינים דחייב בשבועת הפקדון ואימת פטור ומבואר שם המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור וסיים הטעם דאם אינו משלם עפ"י עצמו אינו חייב בשבועת הפקדון דלאו ממונא כפר לי' ע"ש ואם נאמר דאפילו מודה בעצמו דמים משלם אם כן ה"ל כפירת ממון ואמאי פטור מק"ש אף דאפ"ל קנס קתבע מכל מקום לפני זה מבואר שם הפלוגתא וחכמים סוברים דבושת ופגם קתבע וחייב ק"ש וכאן לא פליגי כלל אם כן היאך סתם דפטור מק"ש הא איכא כפירת ממון והוא תמי' גדולה אצלי על הש"ס והראב"ד. ולדחוק ולומר דמיירי דהעבד אינו שוה כלום הוא דוחק ועוד מי איכא עבדא דאינו שוה כקושית הש"ס בגיטין הא שוה שימכר לקנס ע"ש בש"ס וא"כ תפשוט שם האבעיא מהאי משנה דאין עבד נמכר לקנס ע"ש בגיטין מ"ג וגם דוחק גדול לאוקמי כך עיין היטב וצריך עיון גדול. והנה לעיל כתבתי בכופר דאם השור הרג טרפ' כמו דאינו בסקילה ה"ה כופר פטור דגברא קטילא ה"ה כאן בעבד דהשור פטור וגם הבעלים פטורים מקנס ובעבד מבואר להדיא בגיטין שם דעל עבד טרפה פטור מקנס וז"פ דאם העבד טרפה דאין השור בסקילה וגם הבעלים פטורים מקנס בודאי הבעלים חייבים ח"נ ובמועד נ"ש כמו שהזיק שור וחמור וכן גבי ב"ח להראב"ד דגם לב"ח יש דמים אם הרג השור טרפה צריך לשלם ח"נ בתם ונ"ש במועד וטרפ' יש לו שיווי דיכול להשתמש בו כמבואר בגיטין שם והאידנ' אינו נוהג קנס זה ול"מ תפיסה כיון דרק מועד חייב ואין מועד בבבל כמש"ל לענין ב"ח אך לענין דמים של תם דינו כמו היזיקות ממון דמהני האידנא תפיסה וכבר ביארתי לעיל וא"צ לכפול. והנה במש"ל דרגל חייב בכופר והוא מש"ס דב"ק דכ"ז ואינו מבואר שם אם רגל חייב בקנס של עבד ומסתברא דשווין הם במקום כופר בב"ח כתב' התורה קנס גבי עבד ולא עיינתי בזה. ופשוט לדעת הראב"ד שמודה מעצמו משלם דמים אם באו עדים אח"כ פטור מקנס כי מוב"ק ואח"כ באו עדים אם הי' מחייב עצמו במידי פטור וכאן היה מחייב עצמו בדמים ע"כ פטור מקנס אפילו באו עדים אח"כ.