ואם שור המית ע"כ או שפ"כ הדינים כך הם בין תם בין מועד השור בסקילה כמו ב"ח ונ"פ דאף שכתבנו למעל' דשורו של כה"ג דינו בע"א כי לבעלים דידי' מדמינן לי' מכל מקום נרא' אם שור הרג עבד של הבעלים ועמד יוא"י מכל מקום השור נהרג ול"א גם בעליו יומת והכא לא היו הבעלים ח"מ כי עמד יא"י ז"א להבעלים דידי' כמו הבעלים שהרג ע"כ שור של איש טרפה פטור דהבעלים פטורים בכ"ע אבל כאן דהבעלים אינם פטורים רק בעבד שלו אבל בעבד אחר חייב בכ"ע אם כן בשורו אין חילוק ול"ש אצלו יוא"י וחייב השור בכ"ע סקילה כנ"ל פשוט. ולענין תשלומין כ"ה אם תם הרג ע"כ או ש"כ פטור מקנס היינו שלשים שקלים כי גזירת הכתוב כך דתם פטור מקנס אך בתורת דמים שישלם ח"נ אם הוא עפ"י עדים כיון דהשור בסקילה אינו בר תשלומין כי משתלם מגופו והביאהו לב"ד וישלם לך ועפ"י עצמו ה"ל מודה בקנס כי פ"נ קנסא והוי הדין כמש"ל גבי ב"ח. ואם הרג שלא בכוונה דאין השור נסקל ויש עדים נהי דפטור מקנס מכל מקום חייב לשלם ח"נ דמי שוויו של עבד מגופו כמו נזקי ממון ומשכחת לה שתם חמור ממועד דמועד אינו משלם רק שלשים שקלים אפילו העבד שוה אלף דינר ובתם שלב"כ נשתלם ת"ק דינרים אם השור שוה הסך הזה. והנה ד"ז שתם שלב"כ משלם ח"נ אם המית עבד ושפחה מבואר להדיא בר"מ ספ"י והראב"ד מודה לו וע' תוס' ב"ק דמ"א ע"ב ד"ה נקי מח"כ וכו' דלא ס"ל כן ודעתם כיון דליכא קנס בתם בכוונה אף שלב"כ א"ח דמים ואין להאריך לברר שיטות כ"א רק לברר הדינים לדעת הר"מ. ואם מועד המית עבד או שפחה מחויבים הבעלים ליתן שלשים שקלים בין שהעבד שוה אלף זוז אינו נותן אלא סך הנ"ל הקצוב בתורה והן אם אפילו אינו שוה כלום כגון שהוא מנוול ומ"ש ע' גיטין מ"ג מבואר אפילו מנוול ומ"ש ע"ש ברש"י מכל מקום צריך לשלם הל' סלע והשלשים הללו הם קנס כמ"ש בש"ס כ"פ והן שהמית בכוונ' שהשור בסקילה או שלב"כ דאין השור בסקילה מכל מקום חייבים הבעלים קנס זה כפי מסקנת הש"ס ב"ק בסוגיא שם ודוקא עפ"י עדים אבל הודה מעצמו פטור דמוב"ק פטור כ"ה במשנה דכתובות והנה נהי דפטור מקנס ישלם דמים על כל פנים דמי שוייו כמו מועד שהזיק ממון. אך בש"ס ב"ק יש שם סברא דבעבד כיון דליכא קנס בשום ענין עפ"י עצמו ליכא דמים אף דשלב"כ ג"כ ליכא קנס לרבה ומכל מקום סובר דאיכא דמים מכל מקום עפ"י עצמו ליכא דמים ע"ש בסוגיא וכ"נ דעת הר"מ כאן דדוקא בדין תם שלב"כ שהמית עבד כתב דמשלם ח"נ ולא כתב גם אמועד עפ"י עצמו דליכא קנס משלם דמים מכלל דעפ"י עצמו אינו משלם אף דמים.
מנחת חינוך · סימן נ״א, ל״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
